עורך הדין הפונה משמש יועץ משפטי של ארגון מקצועי גדול במשק ומבקש לקבל את אישורהּ של ועדת האתיקה לכך שהמחלקה המשפטית בארגון תייצג, באמצעות עורכי הדין שבה, את מי מחברי הארגון בפני הערכאות הרלוונטיות בתביעות הקשורות לתחום העיסוק של אותו ארגון מקצועי.
לטענת עורך הדין הפונה, ייצוג כאמור אינו עולה בגדר האיסור הקבוע בסעיף 11ב(ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 לעניין מתן שירותים משפטיים למי שאינו מעסיקו של עורך הדין, וזאת לאור העובדה שעסקינן בעמותה ללא מטרות רווח ודמי החבר שלה אינם תלויים במתן או אי מתן שירות משפטי כלשהו, כך שלא נגבית תמורה בגין השירות המשפטי שיינתן לחברים.
לחלופין ביקש עורך הדין את היתר הוועדה למתן ייצוג כאמור מטעמים מיוחדים שבטובת הציבור, על פי החריג לאיסור שבסעיף 11ב(ג) לכללים.
ועדת האתיקה דחתה את טענות עורך הדין הפונה לגבי אי תחולת האיסור הקבוע בסעיף 11ב(ב) לכללי האתיקה, מאחר שמנסיבות הפנייה עלה שמדובר בעמותה רשומה שמטרותיה אינן כוללות מתן שירותים משפטיים לחברים, והדין החל אינו מאפשר התאגדות של אנשים שאינם עורכי דין לשם מתן שירות משפטי או ייצוג משפטי.
כמו כן, השירות המשפטי הנדרש מהמחלקה המשפטית הינו פרטי ופרטני לכל אחד מחברי העמותה או מעובדיה, ואין עסקינן בייצוג קבוצה של עותרים בסוגיה רוחבית העולה כדי ערכי הארגון.
זאת ועוד; ועדת האתיקה לא מצאה כי יש מקום להיעתר לבקשת עורך הדין הפונה למתן היתר לייצוג כאמור, נוכח העובדה כי בעשרות השנים שחלפו למן הקמת העמותה יוצגו חבריה ועובדיה על ידי עורכי דין חיצוניים ולא נטען כי קיים צורך מיוחד בייצוג מהעמותה דווקא, מה עוד שמתן שירותים משפטיים כאמור לעיל יהווה פגיעה בתחרות ובציבור עורכי הדין בישראל.
