מאת: עו"ד חנן שוהם שילוני, ועו"ד אייל חריף
חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע"ט 2019, הביא בכנפיו בשורה, לא עוד התנהלות רבת שנים המותירה את פושט הרגל ללא עתיד כלכלי ופגיע מהותית בזכויות חוקתיות מחד, ואת הנושה הרגיל ללא תועלת משמעותית מהליך פשיטת הרגל מאידך, אלא פשיטא שיקום החייב ומימוש אפקטיבי של נכסיו תוך שמירה על האינטרס של הנושה כמו גם הנושים[1] בתקופה וזמן מוגבל בניגוד להליך לפי פקודת פשיטת הרגל[2].
לשם יישום מטרות אלה, הוגדר תפקידו של הנאמן בהליך חדלות הפירעון ככזה המעניק לו סמכות מעין שיפוטית. כך למשל, נאמר בספרות כי: "… בדונו בתביעות החוב ממלא הנאמן תפקיד שיפוטי ומבחינה מסוימת כוחו אף עולה על כוחו של בית המשפט …"[3]. הנאמן אם כן, נוטל את סמכויות החוק המוקנות, בדנו ביכולת הפירעון של היחיד כמזכך ראשון טרם הגעת ההליך בפני ביהמ"ש, בדרך זו הנאמן גם נדרש לאזן בין הצורך בשיקומו הכלכלי של החייב מחד, ומאידך בגביית חובותיו וחלוקתם בין הנושים.
משהחל הליך חדלות הפירעון, לנושה אין כל קשר ישיר ליחיד, אלא לנאמן ולבית המשפט, היחיד מוגן מפני כל הליך או פניה של הנושה בעניין החוב. שינוי עמדה זו של נושה מאקטיבי לפאסיבי, מעמידה את הנאמן במעין "נקודה מתה",[4] שבין הליך גביית החוב בהוצאה לפועל על ידי הנושה לבין הפטר היחיד ומחיקת חובותיו לאחר עמידה בצו השיקום.
מה אם כן מצופה מהנאמן, האם עליו לנקוט וליזום פעולות כנגד היחיד על מנת להשיא ולהעשיר את קופת הכינוס לאור עיכוב ההליכים הגורף הניתן כנגד היחיד שתכליתו חיובית? האם על הנאמן לפעול בכל תיק ותיק המונח לפתחו לנסות ולגבות מהיחיד תשלום חודשי גבוה יותר שלעיתים הנאמן גם רואה את תכלית הגבייה גבוהה וסחטנית מהחייב כגמול מסוים לשכר היכן שיש נצוץ של פוטנציאל, מימוש נכסים נוספים ואולי אף ליזום את ביטול ההליך? המחוקק העניק לנאמן כוח וסמכות בעניין זה יתר על המידה, ואף בתי המשפט לא הסים להתערב בהחלטות נאמנים לפי סע' 140 לחוק וככלל[5] , גם לאחר התערבות הממונה[6].
כלומר, האם החוק המגן על היחיד, והמקנה לו עיכוב הליכים גורף, מחייב את הנאמן לראות ביחיד כמי שבעצם ניצב כנגדו בהליך ועליו לפעול כנגדו בכל הזדמנות? או האם על הנאמן להיות גורם מאזן וממתן בין רצונו של הנושה למימוש נכסיו של היחיד לבין האינטרס של היחיד שלא לשלם כספים נוספים במסגרת ההליך, מעבר למה שכבר שילם.
השאלה מתחדדת ביתר שאת, נוכח הגדרת מעמדו של בית המשפט בהליך חדלות הפירעון: "… בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו לפי חוק זה, לבטלו או לשנותו, אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות המצדיקות זאת …"[7], עולה אם כן כי המתח הקיים שבין הנאמן ליחיד, נובע מעצם היות הנאמן כלי שרת בידי הנושים בפיקוחו של בית המשפט, ממילא מצופה ממנו לפעול בכל דרך כדי להביא את היחיד לפירעון מקסימלי של חובותיו, וכלל לא מצופה ממנו לפעול אל מול הנושה למעט בדיקת תביעת החוב מטעמו, בעוד עצם הגדרת הנאמן כ"נאמן", "תפקיד הנאמן לגבש את התשתית העובדתית הנדרשת למתן צו לשיקום כלכלי ליחיד, לנהל את נכסי קופת הנשייה ולפעול ליישומו של הצו לשיקום כלכלי, תוך שמירה על כבודו של היחיד והגנה על עניינם של הנושים"[8]. בניגוד לאמור לעיל, הגדרה זו של הנאמן, משמעותה שוויון מלא בפני הנאמן בין הנושה ליחיד, שעניינו שמירה על ניחיד והגנה על ענייני הנושים. הגדרה זו אכן תואמת את הכותרת "נאמן", אולם חוטאת לאמת, שכן, בפועל, מעמדו של היחיד בהליך חדלות הפירעון "חזק" משל הנושה, שכן הוא מוגן כעת תחת צו עיכוב הליכים כולל בעוד הנושה אינו זוכה לסעד כלשהו בהליך זה.
עולה אם כן כי במבחן הזמן, עולה כשל מבני בהגדרת תפקידו של הנאמן לעומת יישומו בפועל, והצפייה ממנו. האם נכון להותיר את הנאמן תחת מנעד ציפיות זה או שעל בתי המשפט לפעול להשבת הנאמן למקום הניטרלי שבין הנושה ליחיד.
נראה כי הפתרון, או הדיון אינו יכול להיות ממצה, לולי התייחסות למעמדו של הממונה, לפי חוק חדלות פירעון, בממשק פתיחת התיק. הממונה על פי חוק חדלות פירעון התשע"ט 2019, הוא זה שאמון על בדיקת הבקשה בעת פתיחת ההליך, בצד הסמכות הנרחבת שבידיו מכוח החוק, וכמי שאמון על ניהול יעיל והוגן של הליכי חדל"פ מחד, ומאידך שמירה על האינטרס הציבורי בכללותו, כולם כאחד משרתים את התכלית הראויה של מניעת הליכים מיותרים מראש כאשר ידוע כבר עתה שלא תהיה בהם תועלת ולא יוכלו להועיל לנושים או לשקם את היחיד[9].
בעצם, ה"צידה לדרך" ניתנת לנאמן על ידי הממונה, בקביעותיו בעת פסיקת גובה צו התשלומים ליחיד, ומהדרישה מהיחיד להשלים מסמכים לבקשתו בעת פתיחת ההליך. משהושלם כראוי הליך הבדיקה המקיף על ידי הממונה, על הנאמן לפעול ליישום בדיקות אלה ואולי אף ליישמן בצורה הנכונה והראויה. הממונה, נעזר ב"מחשבון" המובנה לשם בחינת לשם קביעת הסכום הנדרש לשם "מחיה בכבוד" נדרשת התחשבות במגוון הנתונים הכוללים את כל ההוצאות הבסיסיות הדרושות לחייב ובני משפחתו התלויים שלא בא בחשבון ככלל[10]. כך ש"התמודדות" היחיד בעת פתיחת ההליך עם הממונה, והצורך להגביל את אופן התנהלותו הכלכלית, מהווה מעין קידוד ממוקד של האיזון בפעולות הנאמן שבין היחיד לנושה.
שילוב ומיצוע של פעילות ארבעת הגורמים בחוק חדלות פירעון, היחיד, הנושה, הנאמן והממונה, יביא למימוש יעיל ונכון של הוראות החוק ומטרותיו.
[1] דברי ההסבר להצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ו-2016, ה"ח 604, 692
[2] פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980
[3] לוין וגרוניס, פשיטת רגל (מהדורה שלישית, 2010), עמ' 286
[4] אנלוגיה מתורת המכניקה במשמעות של "חסרת תנועה", כי בנקודה זו הבוכנה נעצרת ומחליפה את כיוון תנועתה.
[5] ע"א 3823-21 מולי שמי' נ' ארז חבר עו"ד, נאמן ואח'
[6] ס' 139 (ב) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי
[7] סעיף 279 (ד) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע"ט 2019.
[8] סעיף 130 (א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע"ט 2019.
[9] עחדל"פ 66509-07-20 טחאן נ' ממונה על חדלות פרעון, 26.11.2020; עחדל"פ 38596-12-21 אברבוך נ' ממונה על חדלות פירעון, 13.10.2022; רחד"פ 57250-06-22 חנוכייב נ' ממונה על חדלות פירעון, 20.2.2023.
[10] דו"ח הוועדה לבחינת תכנית הפירעון בהליך פשיטת הרגל, פורסם באתר משרד המשפטים 8.11.15, סעיף 65.4. יוער כי מידי פרק זמן מעודכן אופן חישוב דמי המחיה על ידי הממונה.
