פרשת השבוע: מטות מסעי ירושת נשים / הרב אופיר סעדון, עו"ד

בפרשת פנחס למדנו על בנות צלופחד השואלות את משה האם בת יכולה לירש נחלה במקום שאין בנים. משה רבינו פונה לקב"ה ושואל אותו מה דינם. והקב"ה מלמד את משה את פרשת הנחלות בה נאמר כי בת יורשת נחלה במקום שאין בנים.

בפרשת מסעי באים זקני שבט מנשה ושואלים שאלת המשך. אם בת יורשת נחלה תינשא לבחיר ליבה משבט אחר הרי שנחלה זו עשויה להיתלש מן השבט לאחר מותה. בעלה של הבת יורשת הנחלה יירש את הנחלה וכך עשויה החלוקה השבטית להיפגע. והנה, בפעם הזאת, אין משה הולך לשאול את ה' אלא משיב מעצמו:

וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַל־פִּ֥י יְקֹוָ֖ק לֵאמֹ֑ר כֵּ֛ן מַטֵּ֥ה בְנֵֽי־יוֹסֵ֖ף דֹּבְרִֽים: זֶ֣ה הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה יְקֹוָ֗ק לִבְנ֤וֹת צְלָפְחָד֙ לֵאמֹ֔ר לַטּ֥וֹב בְּעֵינֵיהֶ֖ם תִּהְיֶ֣ינָה לְנָשִׁ֑ים אַ֗ךְ לְמִשְׁפַּ֛חַת מַטֵּ֥ה אֲבִיהֶ֖ם תִּהְיֶ֥ינָה לְנָשִֽׁים:  וְלֹֽא־תִסֹּ֤ב נַחֲלָה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִמַּטֶּ֖ה אֶל־מַטֶּ֑ה כִּ֣י אִ֗ישׁ בְּנַחֲלַת֙ מַטֵּ֣ה אֲבֹתָ֔יו יִדְבְּק֖וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

מדוע לא הלך משה לשאול בה' בפעם הזאת? ואם לא שאל בה' היאך אמר כי דבריו הם על פי ה' ועוד הוסיף ואמר זה הדבר אשר ציווה ה'? ולבסוף נשאל אם לא שאל בה' איך ידע להשיב?

טרם נשיב על שאלות אלה נלמד על התפתחות נוספת בהלכה זו. לאחר שנכנסו ישראל לארץ דרשו השבטים כי הלכה זו לפיה בת יורשת נחלה חייבת להינשא לבן שבטה בלבד לא היתה תקפה אלא לדור הכניסה לארץ:

"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו. חמשה עשר באב מאי היא? אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבא זה בזה. מאי דרוש? זה הדבר – דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה."

דרשה זו מעוררת כמובן תמיהה. מדוע צמצמו השבטים את חובתה של הבת יורשת הנחלה להינשא לבן שבטה לדור הכניסה לארץ בלבד? וכי יעלה על הדעת לומר כי רק דור הכניסה לארץ חייב בתפילין ובמזוזה?

על מנת להשיב על שאלות אלה נחזור לשאלתן של בנות צלופחד את משה ולתשובה אותה קיבלו. בנות צלפחד מבקשות ממשה: תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ. כאשר ביקשו בנות צלופחד ממשה לחרוג מן הדין ולהעניק להם נחלה הן הסכימו כי אחוזה זו תהא בתוך אחי אביהם. משל רשומה הערת אזהרה לטובת משפחתן על האחוזה. ואף הקב"ה המשיב למשה מקבל את דבריהן: כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם. האחוזה אותה יקבלו בנות צלופחד תהיה משועבדת למשפחה הרחבה.

ביטוי זה היה כמובן עמום בשלב ראשון. לפיכך נדרשו זקני שבט מנשה לשאול את משה היאך לא תיסוב נחלה משבט לשבט לאחר שבנות צלופחד ירשו נחלה. לאחר שנשאל משה היאך לא תיסוב נחלה משבט לשבט פרש משה ביטוי זה בכוחות עצמו. על מנת שהאחוזה אותה יקבלו בנות צלופחד אכן תשאר בתוך אחי אביהם דרש משה מבנות צלופחד שינשאו בתוך השבט. משה רבינו אמנם לא הלך לשאול את ה' אך יכול היה לומר כי דבריו הם על פי ה'. לאחר שלמד משה את פרשת בנות צלופחד בכוחות עצמו אמר משה לבני ישראל כי חובת בנות צלופחד  להינשא לבן שבטן היא הדבר אשר ציווה ה'. ואף שדבר זה לא נאמר במפורש הרי שדרשת הפסוקים כמוה כדבר ה'.

ומדוע דרשו השבטים כי "הדבר אשר ציווה ה'" לא יחול עליהם אלא על דור הכניסה לארץ בלבד?

עיון נוסף בפרשת בנות צלופחד ילמד כי הדרישה לכך שבת יורשת נחלה תותיר את הנחלה בתוך אחי אביה נאמר לבנות צלופחד ולא לבני ישראל! התורה מבחינה היטב בין הציווי המיוחד שנאמר לבנות צלופחד לבין הציווי הכללי שנאמר לכל עם ישראל:

וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלָפְחָד֘ דֹּבְרֹת֒ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן: וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ כִּֽי־יָמ֗וּת וּבֵן֙ אֵ֣ין ל֔וֹ וְהַֽעֲבַרְתֶּ֥ם אֶת־נַחֲלָת֖וֹ לְבִתּֽוֹ:

החובה להינשא בתוך השבט (הנלמדת מן הביטוי בתוך אחי אביהם) נאמרה רק לבנות צלופחד. בציווי הכללי שנאמר לכל בני ישראל לא נאמרה חובה זו.

הרב אופיר סעדון, עו"ד הינו בעל משרד עו"ד המתמחה בתחום מיסוי מקרקעין