פרשת וישלח – ממלחמה לפיוס

פרשת וישלח פותחת בהכנות אותן עורך יעקב לקראת המפגש הטעון עם אחיו עשו. יעקב שלקח במרמה את הברכות מאחיו נאלץ לברוח לחרן. ועתה לאחר שחלפו שני עשורים שולח יעקב מלאכים לעשו על מנת לבדוק האם הוא עומד בכעסו. המלאכים חוזרים ליעקב ובפיהם תשובה מעוררת אימה: "וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר בָּ֤אנוּ אֶל־אָחִ֙יךָ֙ אֶל־עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ": מחד, צבא גדול זה יכול וילמד על רצונו של עשו להילחם עימו. מאידך, עשו אינו מביע את שנאתו במפורש.

עמימות זו מביאה את יעקב להתכונן בשני מישורים. כנגד ארבע מאות האנשים הבאים עם עשו מתכונן יעקב למלחמה ולפיכך חוצה את העם לשני מחנות: "וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ וְאֶת־הַצֹּ֧אן וְאֶת־הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת: וַיֹּ֕אמֶר אִם־יָב֥וֹא עֵשָׂ֛ו אֶל־הַמַּחֲנֶ֥ה הָאַחַ֖ת וְהִכָּ֑הוּ וְהָיָ֛ה הַמַּחֲנֶ֥ה הַנִּשְׁאָ֖ר לִפְלֵיטָֽה:" כנגד מה שנאמר בעשו שהוא אחיך מתכונן יעקב לפיוס ולפיכך מכין מנחה הוא לעשו אחיו: "וַיָּ֥לֶן שָׁ֖ם בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיִּקַּ֞ח מִן־הַבָּ֧א בְיָד֛וֹ מִנְחָ֖ה לְעֵשָׂ֥ו אָחִֽיו:" בחירת התורה במילים דומות (מחנה ומנחה) מעידה כמובן על המתח הרב בו שרוי יוסף ועל הקושי לבחור בין המחנה למנחה. יעקב אינו יודע מה עליו לעשות ובשלב זה נראה כי על אף הסתירה שבין שני אלה יעקב מכין את עצמו למלחמה ולפיוס יחדיו.

לאחר אתנחתא קלה בסיפור הכנותיו של יעקב לקראת המפגש עם עשו קיימת תפנית מפתיעה בסיפור. מסתבר שיעקב זנח את תוכניתו לחצות את העם לשני מחנות. תחת זאת מכין יעקב את העם כולו לקראת המפגש עם עשו:

"וַיִּשָּׂ֨א יַעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמּ֕וֹ אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת־הַיְלָדִ֗ים עַל־לֵאָה֙ וְעַל־רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֽוֹת: וַיָּ֧שֶׂם אֶת־הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת־לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֙יהָ֙ אַחֲרֹנִ֔ים וְאֶת־רָחֵ֥ל וְאֶת־יוֹסֵ֖ף אַחֲרֹנִֽים:"

יעקב אמנם חוצה את הילדים ואת נשותיו ואולם אין זה לשני מחנות. יעקב כלל אינו מתכונן למלחמה אלא לפיוס. במקום להילחם עם עשו בוחר יעקב להגיש לו את המנחה אותה הכין.

התנהגותו זו של יעקב אכן משנה את התייחסותו של עשו ונראה הדבר כי עשו התפייס עימו. ואולם סירובו של עשו לקבל את מנחתו של יעקב מעיב על התפייסות זו. הענקת המנחה נתפסת ובצדק כתמורה לברכות שנגנבו. עשו, אשר מכר את בכורתו בתמורה לנזיד עדשים, למד את הלקח. עתה אין הוא מוכן למכור את ברכתו אף לא תמורת מנחה גדולה ככל שתהא. יעקב המבקש את התפייסותו השלימה של עשו נדרש, איפוא, לעשות מעשה. ומהו מעשה זה?

ארבע פעמים משתמש הכתוב בלשון מנחה ביחס לדורון אותו מכין יעקב לעשו. בפעם החמישית נזכרת המנחה בדבר יעקב אל עשו. בכל אלה לא מתפייס עשו ומסרב לקבל את המנחה. בפעם השישית משנה יעקב את לשונו ואומר: קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח: ישעיהו ליבוביץ ז"ל (בספרו "הערות לפרשיות השבוע") הרגיש בשינוי זה וכתב כי הוא מכוון. יעקב, המכנה את המנחה: "ברכה" מבקש מעשו שיקח ממנו לא רק את המנחה אלא גם את הברכה שקיבל מיצחק. המנחה אינה ניתנת לעשו בתמורה לברכה. התרצותו של עשו לאחר החזרת הברכות שלמה.

מה מביא את יעקב לבחור במנחה על פני המחנה? ומה הביא את יעקב להחזיר לעשו את הברכה (במקום המנחה)?

נראה כי תשובת הדבר קשורה למפגש הפלאי של יעקב עם המלאך עימו הוא נאבק כל הלילה:

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר: וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל: וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי:

האיש עימו נאבק יעקב אינו אלא מלאך ה'. ומלאך זה מברך את יעקב בשם ה'. לאחר שיעקב מקבל את הברכה מאת ה' מבין יעקב כי לא היה צריך לרמות את אביו ולקחת את ברכתו של עשו. יעקב צריך היה לקבל את הברכה מאת ה'!

התורה מספרת לנו כי המלאך ברך את יעקב אך אינה מספרת מהו תוכן הברכה. בכך מבקשת התורה ללמדנו כי המוקד במפגש זה אינו תוכן הברכה אלא עצם הברכה. יעקב לומד (באיחור של עשרים שנה) כי את הברכות יש לקבל מאת ה' באופן ישיר ולא מאת בשר ודם. לא יצחק ולא כל בשר ודם אחר יכול לברך בעצמו. רק הקב"ה יכול לברך ורק ברכותיו הינן בעל משמעות. ודומה כי זהו הנימוק אותו בוחר יעקב בכדי להסביר לעשו מדוע מחזיר הוא לו את ברכתו: קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים. לאחר שהאיש מברך את יעקב ולאחר שיעקב מבין כי ברכת ה' עדיפה על ברכת בשר ודם מחזיר הוא את הברכות שקיבל מאביו ברמיה לעשו.

הרב אופיר סעדון, עו"ד הינו בעל משרד עו"ד המתמחה בתחום מיסוי מקרקעין