Skip to Content Contact Us

שימוש בתיבת דוא”ל יוצרת חזקה שההודעות נקראו; איחור של יום מחייב ככלל מחיקת ערעור בזכות

“כאשר בעל דין בוחר מיוזמתו להשתמש בכתובת דוא”ל מסוימת לצורך המצאת כתבי טענות, חזקה עליו כי קיבל וקרא הודעות שנשלחו אליו לאחר מכן לכתובת זו (והנטל להוכיח אחרת מוטל עליו)”. כך אומר (25.7.19) רשם בית המשפט העליון, רון גולדשטיין.

הרשם גולדשטיין מחק ערעור בזכות שהוגש באיחור של יומיים, תוך שהוא מזכיר את כללי העמידה בזמנים ועוסק בסוגיית מועד המצאת פסק הדין. הוא מזכיר: “כלל חשוב הוא שבעלי הדין נדרשים לקיים את המועדים הקבועים בדין. הקפדה על המועדים הסטטוטוריים תורמת להגשמת המטרות של יעילות, ודאות וסופיות ההליך; מבטיחה שוויון בין בעלי הדין והגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד; ומסייעת לניהול מערכת שיפוט סדירה, יעילה ותקינה”.

לדברי הרשם גולדשטיין, “בעל דין אשר פונה לבית המשפט בהליך של ערעור נושא בחובה ובאחריות להבהיר באופן במדויק מתי קיבל לידיו את פסק הדין מושא הערעור. מועד ההמצאה הוא פרט בסיסי והכרחי, ובעל דין שאינו מציג נתון זה לבית המשפט נדרש ליתן לכך הסבר מניח את הדעת. ככל שהוא בוחר שלא לעשות כן יש לזקוף את הדבר לחובתו”.

בהתייחסו לשימוש בתיבת הדוא”ל למסירת כתבי בי-דין, אומר הרשם גולדשטיין: “בעלי דין בהליך האזרחי לא אמורים לנהל ביניהם מרדפים של ‘חתול ועכבר’ לצורך המצאת כתבי בי-דין. על כן, כאשר בעל דין בוחר מיוזמתו להשתמש בכתובת דוא”ל מסוימת לצורך המצאת כתבי טענות, חזקה עליו כי קיבל וקרא הודעות שנשלחו אליו לאחר מכן לכתובת זו (והנטל להוכיח אחרת מוטל עליו)”.

לדבריו, “מקום בו בוצעה על ידי בית המשפט המצאה כדין של החלטה שיפוטית באמצעות דואר אלקטרוני בהתאם להוראות תקנה 497ג(א) לתקנות סדר הדין, הרי שאין ככלל נפקות לשאלה אם הנמען להודעה עיין בה, אם לאו, לצורך קביעת מועד ההמצאה. מוכן אני להניח, כי בנסיבות חריגות ביותר ניתן יהיה לקבוע שמועד משלוח הודעת הדואר האלקטרוני בהתאם לתקנה 497ג(א) לא יחשב כמועד אשר החל ממנו יש למנות את המועד להגשת ההליך הערעורי… כך למשל, אם הוכח בראיות ברורות וחד-משמעיות, כי בעיה מיחשובית כלשהי או תקלה אובייקטיבית מסוימת מנעה את השלמת משלוח הדואר האלקטרוני, או מקום בו התקיימו נסיבות חריגות דומות. אולם הנטל להוכיח זאת מוטל על נמען ההודעה”.

עוד מזכיר הרשם גולדשטיין, כי הארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי טעונה הצגת “טעם מיוחד”. הפסיקה קבעה פעמים רבות, כי גם איחור של יום אחד אמור לגרום למחיקת הערעור, אלא אם יוצגו טעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה. “במילים אחרות, העובדה שמדובר באיחור קצר אין בה כשלעצמה כדי להוות ‘טעם מיוחד’ להארכת מועד”. בלא טעם שכזה – אין מנוס ממחיקת הערעור, למרות שאין זה מהלך דיוני של מה בכך.

לבסוף מזכיר הרשם גולדשטיין, כי הדרישה להצגת “טעמים מיוחדים” כתנאי להארכת מועד הקבוע בחוק, מחייבת לא רק את בעל הדין המבקש זאת, אלא גם את בית המשפט. והוא מצטט את דברי הנשיא המנוח יואל זוסמן: “משקבעו התקנות שיש להגיש ערעור תוך 45 ימים, והמערער איחר אפילו ביום אחד, אין להיעתר לבקשתו, כדבר שבשגרה, שאילו בית המשפט היה עושה כן, היה למעשה משנה את המועד הקבוע בחיקוק”.

לצפייה בפסק הדין לחצו כאן

Back top top