מאת: עו״ד אלה גלילי סחר, יו"ר ועדת נכי צה"ל במחוז ת"א
פוסט טראומה, Post-Traumatic Stress Disorder (PTSD) היא אחת המוגבלויות המורכבות והכואבות בחברה הישראלית. שיעור הפניות להכרה בנכות עקב פוסט טראומה עלה משמעותית בשנתיים האחרונות לאור ה-7 באוקטובר. בניגוד למוגבלות פיזית שבדרך כלל מתבטאת כלפי חוץ, פוסט־טראומה היא מוגבלות שלרוב אינה נראית בעין, איננה מזוהה מיד, ולעיתים איננה מלווה כלל בסימנים חיצוניים. לא בכדי היא מכונה "המוגבלות השקופה". היא מנת חלקו של הסטנדאפיסט המצליח והשף המצליח שלא היית מעלה על דעתך שגם הוא סובל ממנה.
חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] מגדיר "נכות" כ"איבוד הכושר לפועל פעולה רגילה, גופנית, נפשית או שכלית, לרבות קוגניטיבית, או פחיתתו של כושר זה, שנגרמו לחייל או לחייל משוחרר כתוצאה של אחת מאלה": חבלה או מחלה שאירעה בתקופת שירותו ועקב שירותו (ס' 1 לחוק). בניגוד לטעות הרווחת, פוסט טראומה מוגדרת בחוק כ"חבלה" ולא כ"מחלה". זהו אחד ההיבטים המשפטיים המעניינים והייחודיים למשפט הישראלי, האופן שבו המדינה מגדירה פוסט־טראומה, כחבלה נפשית, הפרעה בתר-חבלתית, ועל כן נדרש "אירוע מחולל", אירוע טראומטי או כפי שהחוק מגדיר "תגובת דחק מתמשכת לאירוע טראומטי, לרבות תגובת קרב."
דווקא העובדה שפוסט טראומה היא מוגבלות בלתי נראית, היא שמציבה אתגר משפטי וחברתי מהותי: כיצד נבטיח שוויון זכויות למי שהמוגבלות שלו אינה ניכרת? במובן הזה, מוטל הנטל עלינו כחברה, כעורכי דין וכמעסיקים להביא למיצוי זכויותיהם של הלוקים בפוסט טראומה.
כפי שציין כב' הנשיא (בדימוס) ברק ברע"א 7678/98 קצין התגמולים נ' גלעד דוקטורי, ס(1) 489 (2005): "חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב] (להלן – חוק הנכים) הוא מיוחד במינו. הוא מבוסס על ההכרה בחובתה ובאחריותה של החברה כולה כלפי חיילים שנפגעו עקב שירותם הצבאי, שירות שהוטל עליהם על ידי המדינה, ולמען המשך קיומה וביטחונה".
ברמה כזו או אחרת הלוקים בפוסט טראומה נאבקים במצב רפואי-רגשי מורכב המשפיע על כל תחומי חייהם: עבודה, זוגיות, הורות, קבלת שירות ציבורי ואפילו אינטראקציות בסיסיות.
כעורכי דין המייצגים בתיקים אלו עלינו לטפל ברגישות המתבקשת ולדאוג לזכויותיהם של הלוקים בפוסט-טראומה במסגרת המגיע להם על פי כל דין, כל זאת בד בבד עם החשיבות הגדולה של השיקום וההבראה המתחילה בשילובם בשוק העבודה.
כפי שנקבע כבר בפסיקה, תחום התעסוקה הוא אחד מעמודי התווך של ההשתלבות החברתית, בהיותו לא רק אמצעי מיידי לפרנסתו של העובד, אלא גם כלי חשוב המעניק משמעות ומסייע להגשמה עצמית ולפיתוח עצמאות ויכולת השתלבות בחברה (בג"ץ 3279/22 מדינת ישראל משרד הבריאות ומשרד הרווחה נ' חיים זר (נבו 6.11.2024)).
בעניין זה ראוי לציין כי לנכי צה"ל המוכרים במשרד הביטחון אפשרויות והזדמנויות רבות לשילוב בשוק העבודה, כמו גם אפשרות ללימודים ופיתוח אישי (לצד הסיוע הכלכלי), וכן האפשרות לפנות בבקשה לתגמול טיפול רפואי ככל שיש צורך בכך. הזכאים יועמדו בפני ועדת צר"מ (צוות רב מקצועי) ויוכלו לקבל הקלות בתעסוקה. במקרה של אובדן כושר עבודה חלקי הנכה יוכל למצוא לעצמו עבודה למספר שעות באמצעות משרד הביטחון או באופן עצמאי ויקבל את ההשלמה הכספית המגיעה לו ממשרד הביטחון.
לצד הדינים הספציפיים של חוק הנכים, חשוב לזכור כי לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח–1998 פוסט טראומה היא מוגבלות לכל דבר תחת הקטגוריה של מוגבלות נפשית או רגשית. החוק מעניק זכויות מהותיות כמו איסור הפליה בעבודה, הצורך בביצוע התאמות סבירות, נגישות לשירותים ציבוריים, הכשרה לשילוב תעסוקתי ושיקום וסיוע בקהילה. למידע נוסף בעניין זה מומלץ להיכנס לאתר נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אשר תחת משרד המשפטים. הנציבות גם מבצעת פעילות חקיקה למתן מענים לצרכים של אנשים עם מוגבלויות שקופות.
ביום הציון הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות עלינו לחדד את האחריות המשפטית, המקצועית והמוסרית ולהרחיב את ההבנה שמוגבלות אינה חייבת להיות פיזית כדי להיות אמיתית, כואבת ומשתקת. דווקא ביום זה אנו נקראים להבטיח שזכויות לא יישארו על הנייר, וששוויון לא יהיה הצהרה אלא מציאות.