גיור כהלכה
מגילת רות פותחת בסיפורה הטרגי של משפחת אלימלך. לאחר שבני המשפחה הלכו למואב בעת הרעב מספרת המגילה על מות האב אלימלך ועל מות שני ילדיו מחלון וכיליון. בשעה קשה זו חזרה נעמי לארץ ישראל. עורפה כלתה עזבה אותה לנפשה אך רות דבקה בה. נעמי מפצירה בה שתחזור למשפחתה אך רות קוראת בקול נרגש: אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי: חז"ל הרגישו בחשיבותו של פסוק זה ולמדו ממנו הלכות גרות. ואכן הצהרה זו כוללת את שני הרכיבים המרכזיים בהליך הגרות: עמך עמי – הצטרפות לעם ישראל ואלוהיך אלוהי – הצטרפות לאלוהי ישראל. מה היחס בין שני רכיבים אלה?
במהלך הדורות הקלו חז"ל בדרישה של עמך עמי. כך על אף קיומם של ציוויים נוקשים בתורה לפיהם עם ישראל לא יקבל לשורותיו גרים מאומות שפגעו בו (עמונים, מואבים, מצרים ואדומים) הסכימו חז"ל להקל בדרישה זו. נדגים דברנו באמצעות שתי סוגיות:
במסכת ברכות מתוארת מחלוקת בין רבן גמליאל לרבי יהושע האם "יהודה – גר עמוני" יכול לבא בקהל. רבן גמליאל אסר שהרי נאמר לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'. ורבי יהושע התיר. ומה טעמו של רבי יהושע? בא סנחריב ובלבל את האומות. מאז שכבש המלך סנחריב ארצות רבות והגלה את העמים שישבו בהם לארצות אחרות קיים ספק ביחס לזיהוי של העמונים. ולאור הכלל כל דפריש מרובא פריש (כל הפורש פורש מן הרוב) ניתן לומר כי אותו יהודה גר עמוני כלל אינו עמוני.
אמנם חידושו זה של רבי יהושע מעורר קושי. הגמרא מכנה את אותו גר כיהודה גר עמוני. נראה כי היתה וודאות ביחס לזיהויו של גר זה כגר עמוני. מדוע איפוא סובר רבי יהושע שניתן להכשיר גר זה? נראה כי רבי יהושע סייג את האיסור שנאמר בתורה ביחס לעמונים למקום בו קיימת יריבות לאומית בין עם ישראל לעמים אלה. במקרה זה קיימת הצדקה לאסור על גרים מאומה זו להתגייר. לאחר שהעמונים איבדו את זהותם הלאומית הרי שבטל טעם האיסור. לפיכך אף אם יש ליהודה שורשים עמוניים אין הצדקה לאוסרו לבא בקהל.
סוגיה נוספת בה הקלו חז"ל ביחס לאיסור זה קשורה לדוד המלך. דוד המלך מיוחס לרות המואביה. הואיל והתורה אסרה על המואבים לבא בקהל ה' היאך נבחר דוד להיות מלך על עם ישראל? על מנת להכשיר את דוד המלך דורשת הגמרא: "עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. האיסור שנאמר בתורה נאמר רק ביחס לגברים ולא ביחס לנשים.
ייתכן ודרשה זו של חז"ל עומדת ביסוד השאלה הפרשנית המרכזית במגילת רות. כאמור לעיל מגילת רות פותחת בטרגדיה שפקדה את משפחת אלימלך. דא עקא והמגילה אינה מסבירה מדוע נענשו בני משפחת אלימלך בעונש כה חמור. מעבר לכך המגילה גם אינה מספרת מדוע מתנכרים אנשי בית לחם לרות ולנעמי החוזרים משדה מואב. רות נאלצת לקבץ מתנות עניים ונעמי מחכה לה בביתה בחוסר כל.
מגילת רות אינה מגלה לנו אימתי היא התרחשה. בפרשנות המודרנית למגילת רות הוצעה סברה לפיה העלילה של מגילת רות מתרחשת בתקופה בה המואבים ממררים את חייהם של בני ישראל. הרעב הנזכר במגילת רות אינו רעב הנובע מפגעי מזג האוויר אלא רעב הנובע מאכזריותם של המואבים המתנכלים לעם ישראל. בהתאם להצעה זו ברור מדוע מדוע עונשה של משפחת אלימלך חמור כל כך. ההליכה למואב אינה הליכה סתמית של איש עשיר המבקש להתחמק מלסייע לאחיו. ההליכה למואב מהווה הליכה אל האויב. בהתאם לכך ניתן להסביר מדוע התנכרו אנשי בית לחם לנעמי ולרות. הללו תויגו כאויבים ועל כן אנשי בית לחם לא רצו לקבלם.
על רקע זה בולט לטובה יחסו הסלחני של בועז לרות. בועז מזהה את תכונת החסד הטבועה ברות ורואה בכך קיום מובהק של דרישת אלוהיך אלוהי. רות שותפה לערכי החסד אותם מבקשת התורה להנחיל לעמנו ולפיכך מוצא בועז לנכון להקל מעט בדרישת "עמך עמי". כאשר הגר שותף לערכים הדתיים של עם ישראל באופן מובהק ניתן להקל בדרישה הקשורה לייחוסו הלאומי.
האם ניתן ללמוד מהלך רוחם של חז"ל דבר מה לימינו אלה? האם ניתן לפעול גם בכיוון ההפוך? דהיינו מה יהיה הדין במקום בו הגר מקיים למהדרין את דרישת עמך עמי אך אינו מקיים את דרישת אלוהיך אלוהי? אזרחים רבים בישראל אשר עלו לארץ מכוח חוק השבות שותפים לאתוס הציוני. אזרחים אלה משרתים בצבא ומעורים היטב בחברה. במקרים רבים אנשים אלה אף מביעים נכונות להתגייר אך הדרישה לקבלת עול תורה ומצוות מונעת מהם להתגייר. בסוגיה זו נטושה מחלוקת עזה בין חכמי דורנו. יש המבקשים לשמור על הלכות הגיור ככתבם וכלשונם ואינם מתירים לשנות דבר. ויש המבקשים לנהוג כמנהגו של רבי יהושע וכמנהגו של בועז על מנת להקל על הגרים. ואלו ואלו דברי אלוקים חיים.
הרב אופיר סעדון, עו"ד הינו בעל משרד עו"ד המתמחה בתחום מיסוי מקרקעין
