וַיְדַבֵּ֤ר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקָרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־יְקֹוָ֖ק וַיָּמֻֽתוּ: וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֘ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִיךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכָל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־ פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת: בְּזֹ֛את יָבֹ֥א אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ בְּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר לְחַטָּ֖את וְאַ֥יִל לְעֹלָֽה:
לאחר מותם של נדב ואביהוא מצווה משה את אהרון שייכנס פעם אחת בשנה לקודש הקודשים ואף זאת בסדר העבודה שנתקן ליום הכיפורים. השאלה המתעוררת למקרא פסוקים אלה היא מה היה המצב שקדם לציוויו של משה. האם נקודת המוצא היתה שאהרון יכול להיכנס לקודש הקודשים כל אימת שרצה וציוויו של משה צמצם אפשרות זו לפעם אחת בשנה. או שמא נקודת המוצא היתה שאהרון כלל אינו יכול להיכנס לקודש הקודשים וציוויו של משה אפשר לאהרון להיכנס אחת בשנה לקודש הקודשים.
באופן מפתיע ניתן לקרא את הפסוק הקודם לציווי על כניסת אהרון בשתי הצורות גם יחד. כך ניתן לקרא את הציווי: "וְאַל־יָבֹ֤א בְכָל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת" כתיאור מצב בו אהרון מנוע מלהיכנס כלל וכלל לקודש הקודשים (ואל יבא בכל עת = אף פעם) ובפסוק הבא משה רבינו מתיר לו להיכנס אחת בשנה. כמו כן ניתן לקרא את הפסוק כאומר לאהרון שאסור לו להיכנס לקודש הקודשים כל אימת שירצה (ואל יבא בכל עת = לא כל הזמן) אלא רק פעם אחת.
עמימות זו בפרשנות הפסוק אינה מקרית. באמצעות עמימות זו מבקשת התורה להציב בפנינו שתי התייחסויות שונות אל הקודש. על פי האפשרות האחת מקומו הטבעי של האדם הוא בקודש ורק משום שהדבר מסוכן נדרש הוא לצמצם את כניסתו. על פי האפשרות האחרת מקומו הטבעי של האדם הינו מחוץ לקודש. האפשרות להיכנס לקודש ואפילו פעם אחת הינה בגדר חידוש.
שתי אפשרויות עולה מהוות למעשה ביטוי למידות השונות בהן נדרש האדם לעמוד בפני אלוהיו. " ועתה ישראל מה יהוה אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את יהוה אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך". מצד מידת היראה אין האדם יכול להיכנס לבית אלוהיו. מצד מידת האהבה צריך האדם לשכון בביתו של ה' תמיד.
דואליות זו עשויה לסייע לנו להסביר סתירות לכאורה בין מדרשים. כך, למשל, מצאנו מדרשים סותרים ביחס למשה המסתיר פניו מהביט אל האלוהים שנגלה לו בסנה. מדרש אחד מותח ביקורת קשה כנגד משה. בהתאם למדרש זה כאשר משה מבקש מהקב"ה שיראהו את כבודו בנקרת הצור הקב"ה מסרב ואומר לו כאשר אני רציתי להראותך את כבודי (בסנה) אתה לא רצית. עכשיו שאתה רוצה אני איני רוצה. מאידך, מדרש אחר משבח את משה על שהסתיר את פניו ואומר בשכר ויסתר משה פניו מהביט אל האלוהים זכה לתמונת ה' יביט! סתירה מדומה זו הינה ביטוי לדרך הכפולה הנדרשת בעבודת ה'. מחד, יראה גדולה הנדרשת מאת העומד בפני אלוהים. הסתרת הפנים מהווה ביטוי ליראה זו ולפיכך משבח המדרש את משה שהסתיר את פניו. מאידך, אהבה גדולה הבאה לידי ביטוי ברצון להתקרב לה'. בהתאם למידה זו צריך היה משה לקפוץ לעבר האש הגדולה ולא להסתיר את פניו. לפיכך מותח המדרש ביקורת על משה שהסתיר את פניו.
נסיים בשירו של רבי יהודה הלוי המתאר את הקושי המלווה את עובד ה' הנדרש לאהבה וליראה גם יחד:
אֲדֹנָי! נֶגְדְּךָ כָל‑ תַּאֲוָתִי,
וְאִם לֹא אַעֲלֶנָּה עַל שְׂפָתִי.
רְצוֹנְךָ אֶשְׁאֲלָה רֶגַע ‑ וְאֶגְוָע,
וּמִי יִתֵּן וְתָבוֹא שֱׁאֶלָתִי,
וְאַפְקִיד אֶת‑ שְׁאָר רוּחִי בְּיָדְךָ
וְיָשַׁנְתִּי וְעָרְבָה לי שְׁנָתִי!
בְּרָחְקִי מִמְּךָ – מוֹתִי בְחַיָּי,
וְאִם אֶדְבַּק בְּךָ – חַיַּי בְּמוֹתִי,
אֲבָל לֹא אֵדְעָה בַּמֶה אֲקַדֵּם,
וּמַה תִּהְיֶה עֲבֹדתִי וְדָתִי.
הרב אופיר סעדון, עו"ד הינו בעל משרד עו"ד המתמחה בתחום מיסוי מקרקעין
