פרשת השבוע: בהעלותך / הרב אופיר סעדון, עו"ד

פרשת בהעלותך

מנהיגות ואחריות

וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי יְקֹוָק וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ יְקֹוָק וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה:

כמתאננים – אין מתאוננים אלא לשון עלילה מבקשים עלילה האיך לפרוש מאחרי המקום וכן הוא אומר בשמשון (שופטים יד ד) כי תואנה הוא מבקש:

חטאם הגדול של בני ישראל לא היה תלונתם על ה'. חטאם הגדול היה שחיפשו על מה להתלונן. הקב"ה השפיע עליהם כל טוב והם מבקשים עלילה לפרוש ממנו. יתר על כן, המפרשים בארו את הפועל מתאוננים אך לא שמו ליבם לכ' הדמיון שקדמה לפועל זה. בני ישראל לא היו מתאוננים לפי שלא היה להם על מה להתאונן. בני ישראל היו כמתאוננים. עשו עצמם מתאוננים לפי שלא מצאו על מה להתאונן ולפי שבושו להתאונן ממש. לדבר זה לא ניתן כמובן למצוא פתרון נקודתי. כל השפע שבעולם לא יעזור במקום בו האדם מבקש להתאונן.

תגובתו הקשה של הקב"ה לא אחרה לבוא. אש ה' בערה בם ואכלה בקצה המחנה. ובאיזה קצה מדובר – האם בקצה העליון או בקצה התחתון? רש"י הסתפק בדבר וכתב על דרך של לשון נופל על לשון (משחק מילים): בקצה המחנה – במוקצין שבהם לשפלות, אלו ערב רב. רבי שמעון בן מנסיא אומר בקצינים שבהם ובגדולים:

פירושו הראשון של רש"י לפיו הנענשים היו מן הקצה בתחתון בחברה (המוקצים והשפלים) נראה כמובן מאליו. האנשים השפלים הם שהתלוננו ולפיכך ברור גם מדוע נענשו. ואולם פירושו השני של רש"י לפיו הנענשים היו מן הקצה העליון שבחברה (הקצינים) מעורר, כמובן, קושי. האם גם הם היו כמתאוננים רע? ייתכן כמובן שגם הקצינים נסחפו בזרם התלונות. עם זאת ניתן להציע כי הקצינים נענשו לא מכוח חטאם אלא מכוח אחריותם. התורה מלמדת אותנו כי עונשם של מנהיגי בני ישראל אינו נובע אך מתוך החטא האישי שלהם. למנהיגי בני ישראל ישנה אחריות כבדה גם על מעשיהם של בני ישראל.

בפתח נאומו של משה בספר דברים (א, יג) מתאר משה את מינוי הדיינים על עם ישראל: הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם: רש"י על המקום דורש את המילה ואשימם: ואשמם – חסר יו"ד, למד שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם, שהיה להם למחות ולכוון אותם לדרך הישרה: האחריות לחטא העם הינה של המנהיג.

דוגמא הממחישה היטב עקרון זה ניתן למצוא בספר שמואל. שאול מצווה על שאול להכרית את עמלק ואת כל זכרו. מבלי להתייחס להיבט המוסרי של פעולה זו הדורש דיון בפני עצמו שאול נדרש גם להכרית את הבהמות. הנביא מספר כי העם לא קיים ציווי זה וחמל על הבהמות. ואכן כאשר שאול מגלגל את האחריות על העם דוחה שמואל הנביא תירוץ זה: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ יְקֹוָק לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל: לפיכך הודח שאול מן המלכות.

ומדוע נענשו הנשיאים דווקא עתה? במעמד הר סיני מסופר על חטא אישי של הנשיאים שנעשה בפני בני ישראל. וכך נאמר וְאֶל-אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת-הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. רש"י במקום מסביר כי היו מסתכלין בו בלב גס מתוך אכילה ושתיה. הנשיאים היו ראויים להיענש על חטא זה כבר במעמד הר סיני אך הקב"ה האריך להם אפו עד לחטא המתאוננים. וכל כך למה? הואיל וחטאם של הנשיאים הוא שהוביל לחטאם של העם. הנשיאים היוו דוגמא אישית שלילית לעם בכך שאכלו ושתו במעמד הר סיני. משל בא הכתוב לומר כי התלונה של העם על האכילה והשתיה נגרמה כתוצאה מהתבוננות העם על מנהיגיו שאכלו ושתו במעמד הר סיני. לפיכך בשעה שחטא העם נענשו הנשיאים מכוח אחריותם.

הרב אופיר סעדון, עו"ד הינו בעל משרד עו"ד המתמחה בתחום מיסוי מקרקעין