פרשת בחוקותי פותחת בברכות אותם יקבלו בני ישראל כתוצאה מעבודת ה'. פסוקה הראשון של הפרשה מתאר עבודה זו באופן כפול: "אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֹתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם:" על אף שדרכו של המקרא לדבר בתקבולות הרגיש המדרש צורך לבאר מהי משמעותה של כל צלע בתקבולת זו: "אם בחוקותי תלכו, יכול אילו המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם הרי מצות אמורות, הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו להיות עמילים בתורה. "
המדרש מפענח את הביטוי אם בחוקותי תלכו על דרך השלילה. הואיל והתורה ציווה בסוף הפסוק על קיום מצוות הרי שיש לפרש את הביטוי בחוקותי תלכו כמתייחס לדבר אחר שאינו קיום מצוות. ומהו דבר זה? שתהיו עמלים בתורה.
פענוח זה של המדרש את הביטוי "בחוקותי תלכו" מעורר, כמובן קושי. ההנחה העומדת, לכאורה, ביסוד הדרשה היא שלעמול בתורה אינו חלק מקיום המצוות ולפיכך נדרש ציווי מיוחד על עמלה של תורה. ואולם דבר זה תמוה הוא שהרי התורה מצווה עלינו ללמוד תורה ומצווה זו הינה אחת מתרי"ג מצוות התורה.
נראה הדבר כי המדרש מבקש להבחין בין מצוות לימוד התורה לבין חובת העמל הנדרשת מן האדם לומד התורה. מצוות לימוד התורה הינה מצווה פונקציונאלית הנדרשת לצורך היכרות עם מצוות התורה ועל ענת לקיימן. ואולם לצד מצוות לימוד התורה קיימת חובה אחרת והיא החובה לעמול בתורה. הפועל "תלכו" בו עושה התורה שימוש בהקשר זה מסמל את השאיפה והחתירה ליעד ולאו דווקא את ההגעה ליעד עצמו. עמל התורה והיגיעה בתורה הינם בעלי ערך רב גם מבלי שהעמל והיגע זוכה להגיע ליעד.
מקורות רבים בחז"ל מלמדים על חובה זו. כך, למשל, מלמדת אותנו המשנה במסכת אבות: ארבע מדות בהולכי לבית המדרש הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו עושה ואינו הולך שכר מעשה בידו הולך ועושה חסיד לא הולך ולא עושה רשע: המשנה קובעת שכר לאדם שהולך לבית המדרש אף ש"אינו עושה". ההליכה לבית המדרש מסמלת את עמלו של הלומד גם אם עמל זה לא זכה להצמיח פירות. ואף על כך מקבל האדם שכר.
מקור נוסף בו נזכר עניין העמל נמצא במסכת ברכות. שם מסופר על רבי נחוניא בן הקנה שהיה מודה לה' ביציאתו מבית המדרש. ומה היה אומר? "אני עמל והם עמלים – אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר. ועל דבר זה שאל החפץ חיים וכי יש אדם שעמל ואינו מקבל שכר על עמלו? והשיב כי הם, כל בעלי האומניות, עמלים ואינם מקבלים שכר על עמלם אלא על התוצאה של עמלם. ואם לא יעלה בידם לא יקבלו כל שכר. ואולם מי שעמל בתורה מובטח לו שיקבל שכר טוב על עצם עמלו.
חשיבות העמל
מדוע עמל התורה מקבל חשיבות כה רבה? שלוש תשובות בדבר. האחת, העמל אותו משקיע האדם מלמד על החשיבות אותה הוא מייחס לדבר בו הוא משקיע. על יעקב שאהב את רחל נאמר שעבד אותה שבע שנים והיו שבע השנים כימים אחדים באהבתו אותה. באופן דומה העמל בתורה מגלה את חיבתו לתורה.
השניה, יש בעמל התורה דבר שמסייע לאדם להתקרב לאלוהיו. הרמב"ם מלמד אותנו כי הקב"ה ותורתו אחד הם. התורה הינה חלק בלתי נפרד מהקב"ה. על יסוד דברים אלה מלמד אותנו בעל התניא כי בלימוד התורה האדם זוכה להתקרב לקב"ה בעצמו. וכלשונו של בעל התניא – העוסק בתורה כאילו עוסק בקב"ה יתברך. בעבר יכול היה האדם להתקרב לקב"ה באמצעות הקרבת הקורבנות במקדש. משנחרב בית המקדש עברה החוויה הדתית מהפך. הקירבה לה' אינה עוד באמצעות פולחן דתי אלא באמצעות לימוד התורה. זאת היא הדרך להתקרב לבורא עולם.
והשלישית, התורה הינה חכמת האלוהים. האדם אינו יכול לידע אם צדק בלימודו או שמא טעה. האדם יכול רק להשתדל. הרמב"ם לקראת סיום מורה הנבוכים (חלק ג פרק נ"א) ממשיל את ניסיון האדם להכיר את בוראו לאדם המחפש את המלך היושב בארמון. הואיל ומלכותו של המלך גדולה היא עצם ההליכה לארמונו משמעות רבה יש לה. לפיכך אף אם האדם אינו נכנס לארמון אך הולך הוא בכיוון הנכון מעלתו גדולה.
ההליכה לארמון נמשלה לעיסוק בתורה הואיל והדגש בלימוד הינו על ממד ההשתדלות של האדם. ההגעה לארמון וראיית פני המלך ממש הינה למעלה מכוחותיו של האדם לפיכך נמדד האדם בהליכתו. המלאכים יכולים לראות פני האל ולפיכך הם מכונים "עומדים". בני האדם אינם מסוגלים לכך ולפיכך הם מכונים "הולכים". ההליכה לקראת המטרה אף שלעולם לא ניתן יהיה להגיע אליה מתכונות בני האדם היא.
הרב אופיר סעדון, עו"ד הינו בעל משרד עו"ד המתמחה בתחום מיסוי מקרקעין
