פרשת השבוע: בשלח / הרב אופיר סעדון, עו"ד
בתחבולות תעשה לך מלחמה
הרב אופיר סעדון, עו"ד
הרמב"ם קובע כי אחד היסודות החשובים בעולמה של האמונה בה' הוא יסוד הבחירה החופשית של האדם. האדם יכול לבחור לעשות טוב או רע. הרמב"ם ממשיך ואומר כי ללא האמונה בבחירה חופשית אין מקום לשכר ועונש מאת ה'. שהרי אי אפשר להעניש אדם על מעשה שעשה והוא כפוי על הדבר.
לאור דבריו אלה הקשה הרמב"ם היאך העניש הקב"ה את פרעה בעשר המכות והלא נאמר בתורה פעמים רבות שה' הכביד את ליבו ולא אפשר לו לשלח את בני ישראל. הרמב"ם תרץ כי פרעה לא נענש על שלא שילח את בני ישראל, מעשה שנעשה בלא בחירה חופשית, אלא על שנות העבדות הנוראות ועל הגזרות הקשות שגזר על עם ישראל. לשם מה, איפוא, ניטלה מפרעה הבחירה החופשית? מחדש הרמב"ם הואיל ואין הקב"ה מעניש את האדם לאחר שחזר בתשובה. אם היה פרעה חוזר בתשובה לא היה ניתן להענישו (ואי אפשר לעונשם אם שבו, ועל כן נמנעה מהם התשובה, והיו מחזיקים בהם). אמנם, דוחק יש בדבר שהרי מצאנו גדולים וטובים שחזרו בתשובה שלימה ולמרות זאת נענשו בחומרה רבה. ודוד המלך ע"ה יוכיח, שהרי חזר בתשובה שלימה על חטאו עם בת שבע ולמרות זאת נענש בחומרה רבה.
לצד דברי הרמב"ם ראוי ללמוד גישה נוספת הבוקעת ועולה מתוך פירושו של רש"י. ואולם טרם נלמד גישה זו נכיר שתי שאלות נוספות המתעוררות בפרשיות אלה. טרם יצאו בני ישראל ממצרים מצווה עליהם משה: "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" ועל כך התעוררו רבותינו לשאול מדוע ציווה ה' שישאלו מאת המצרים כלים ולא ציווה שיקחו שלא על מנת להחזיר. כן התקשו רבותינו מדוע ביקש משה מאת פרעה בצו ה': "נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַיקֹוָק אֱלֹהֵינוּ" ולא ביקש שיצאו שלא על מנת לחזור. בקשות אלה מאת פרעה עומדות, לכאורה, בסתירה למגמה הכללית של הכבדת ליבו של פרעה. משה מצטייר כעני העומד בפתח ומבקש את רחמי פרעה. כמי שאומר אם אין אתה מוכן לשלחם לגמרי ואם אין אתה מוכן ליתן את הכלים במתנה אנא קבל את בקשתנו לצאת לשלושה ימים והשאל לנו את הכלים על מנת להחזיר. נזכיר כי משה לא נהג כן לעניין הבהמות. כאשר פרעה ביקש להשאיר את הבהמות במצרים דרש משה, ככל הנראה על מנת להכביד את ליבו של פרעה, כי פרעה יוסיף משלו וישלח עם בני ישראל.
ההנחה העומדת ביסוד שאלותנו היא כי הכבדת ליבו של פרעה היתה בדרך של התערבות בנבכי נפשו. לפיכך התעורר הקושי אודות הבחירה החופשית ולפיכך התעורר הקושי מדוע ביקש משה שלושה ימים בלבד ומדוע ביקש את השאלת הכלים. ואולם הנחה זו אינה הכרחית כלל ועיקר. הכבדת ליבו של פרעה אינה מוכרחת להיות בדרך נס. יכולה היא להיות באמצעות בניית תפאורה מתאימה.
בדרך זו ניתן להסביר את תגובותיו הרופסות של משה לתעתועי פרעה. משה מסתפק בהבטחה של פרעה לשלח את העם ומסיר את המכות מפרעה. משה לומד על בשרו כי פרעה חוזר בו מהבטחותיו ואף על פי כי אינו מבקש כל ערובה לקיום הבטחות אלה. משה אף מבקש מפרעה שלא להתל בו ודומה כי דווקא בקשה זו מלמדת את פרעה כי אינו נדרש לקיים את התחייבויותיו. הסיבה ליחסו הסלחני של משה לפרעה ברורה. משה מבקש שלא להכניע את פרעה לגמרי אלא להותיר בידו את התקווה שיכול הוא לעמוד במריו. באופן זה ניתן יהיה להרבות בו את מופתיו של ה'.
בהגדה של פסח למדנו כי את עיקר עונשו קיבל פרעה על הים. היאך ניתן לגרום לפרעה לרדוף אחרי בני ישראל אחר שנאלץ לגרשם? תשובתו של רש"י לשאלה זו היא כי נדרשה מסכת של התעיות על מנת להטעות את פרעה. וכך הם דבריו של רש"י בפרשתנו: וישבו – לאחוריהם לצד מצרים היו מקרבין כל יום השלישי כדי להטעות את פרעה שיאמר תועים הם בדרך, כמו שנאמר ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ סגר עליהם המדבר: לפני בעל צפן – הוא נשאר מכל אלהי מצרים, כדי להטעותן, שיאמרו קשה יראתן. ועליו פירש איוב משגיא לגוים ויאבדם:
הקב"ה בנה לפרעה תפאורה אשר גרמה לו לחשוב כאילו יכול הוא להלחם בה' ובישראל. בני ישראל תעו במדבר למען יחשוב פרעה כי יכול הוא להלחם בהם וכי הם כצאן לא רועה. חנייתם של בני ישראל ליד אלוהי מצרים – בעל צפון אף היא למען חזק את ליבו של פרעה באה. כדי שיאמר פרעה גדול כוחו של אלוהי ישראל במצרים. גדול כוחו של אלוהי מצרים על הים.
על רקע זה נסביר מדוע ביקש משה מאת פרעה לצאת לשלושה ימים בלבד. הואיל ואם היה פרעה משלח את בני ישראל לחופשי לא היה מרהיב עוז בנפשו לרדוף אחריהם. אחר שנתן להם גט כריתות מדוע יבקש להחזירם. ואכן כך כותב רש"י: ויגד למלך מצרים – איקטורין שלח עמהם, וכיון שהגיעו לשלשת ימים שקבעו לילך ולשוב וראו שאינן חוזרין למצרים, באו והגידו לפרעה ביום הרביעי. וכן נסביר מדוע ביקש משה מבני ישראל שישאלו כלים ולא שיטלו בזרוע? ממשיך רש"י ומסביר: ויהפך – נהפך ממה שהיה, שהרי אמר להם (שמות יב לא) קומו צאו מתוך עמי, ונהפך לבב עבדיו, שהרי לשעבר היו אומרים לו (שם י ז) עד מתי יהיה זה לנו למוקש, ועכשיו נהפכו לרדוף אחריהם בשביל ממונם שהשאילום: המצרים חשבו שבני ישראל יחזרו וממונם יחזור לידם. אם היו נותנים את הכלים במתנה לא היו מצפים שיחזרו לידם. בדבריו אלה מעמידנו רש"י על יתרון נוסף של פירושו את חיזוק הלב על פני פירושו של הרמב"ם. שהרי במקרא לא נאמר אלא שה' חיזק את ליבו של פרעה. על ליבו של עבדיו לא נאמר דבר. מה גרם, איפוא, לעבדיו של פרעה לרדוף אחרי בני ישראל? לדבריו של רש"י רצונם של המצרים לקבל חזרה את כליהם הוא שגרם להם לשנות את דעתם ולרדוף אחרי בני ישראל.
כנגד הבה נתחכמה לו שאמר פרעה התחכם משה עם פרעה וביקש שילכו שלושה ימים לעבוד את ה'. כנגד עורמתו של פרעה ביחסו לבני ישראל שאלו בני ישראל מן המצרים כלי כסף וכלי זהב. מידה כנגד מידה.
הרב אופיר סעדון, עו"ד
