פרשת השבוע: דברים / הרב אופיר סעדון, עו"ד

בספר במדבר למדנו על בקשת בני גד ובני ראובן לנחול את נחלתם בעבר הירדן המזרחי במקום להיכנס לארץ כנען. משה רבינו כועס מאד על בקשה זו ומטיח בהם את הקשה שבהאשמות: "הַאַֽחֵיכֶ֗ם יָבֹ֙אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה?". בני גד ובני ראובן מבינים כי לא ייתכן שלא יקחו חלק במלחמה על הארץ ולפיכך הם מעדכנים את בקשתם: וַיִּגְּשׁ֤וּ אֵלָיו֙ וַ֣יֹּאמְר֔וּ גִּדְרֹ֥ת צֹ֛אן נִבְנֶ֥ה לְמִקְנֵ֖נוּ פֹּ֑ה וְעָרִ֖ים לְטַפֵּֽנוּ: וַאֲנַ֜חְנוּ נֵחָלֵ֣ץ חֻשִׁ֗ים לִפְנֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֛ד אֲשֶׁ֥ר אִם־הֲבִֽיאֹנֻ֖ם אֶל־מְקוֹמָ֑ם. בקשתם זו של בני גד מתקבלת והם נוחלים את נחלתם בעבר הירדן המזרחי.

הדיון המרכזי בין משה לבני גד ובני ראובן נסוב כאמור  לעיל על שותפותם של בני גד ובני ראובן במלחמה. ואולם לצד דיון זה היו חז"ל ערים לדיון נוסף העוסק בסדר העדיפות הראוי בחיים. דיון זה אמנם אינו מפורש כקודמו אך מבין השיטין ניתן להבין כי הוא היה משמעותי מאד למשה ולבני גד.

על מנת שיוכלו לצאת חלוצים לפני ה' מציעים בני גד ובני ראובן לבנות ערים זמניות. הצעתם זו של בני גד ובני ראובן חושפת טפח נוסף בסדרי העדיפויות העומדים לנגד עיניהם: "וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ". הקדמת הצאן לטף העידה על סדרי עדיפויות לקויים של בני גד ובני ראובן. לפיכך משה רבינו, אף שהוא מקבל את הצעתם העקרונית לבנות ערים זמניות, משנה את סדר הדברים על מנת לרמוז לבני גד ובני ראובן מהו סדר העדיפות הראוי: "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ". וכך כותב רש"י על אתר: "נבנה למקננו פה – חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם. אמר להם משה לא כן עשו, העיקר עיקר והטפל טפל, בנו לכם תחלה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם". ייתכן וביקורת זו הנמתחת על בני גד ובני ראובן קשורה להעדפתם את עבר הירדן המזרחי על פני ארץ כנען. אהבת הממון העבירה את דעתם הן ביחס לילדיהם והן ביחס לארץ ישראל.

נבחן עתה את תשובתם של בני גד ובני ראובן: "וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה: טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד". בני גד ובני ראובן הפנימו את הצורך להקדים את הטף לצאן. השפעתו הטובה של משה באה לידי ביטוי הן בעניין יציאתם חלוצים והן בעניין הקדמת הילדים לצאן.

לצד הילדים והצאן נזכרים לראשונה בדברי בני גד ובני ראובן גם נשיהם. בני גד ובני ראובן שמים את נשותיהם בין הילדים לבין הצאן. לאור החשיבות הרבה שנתנה התורה לסדרם של הצאן והילדים נראה כי הקדמה זו של בני גד ובני ראובן מכוונת היא. ואולם יש להמשיך ולשאול האם נכון נהגו בני גד ובני ראובן? האם זוהי מסקנת הכתובים? בספר במדבר משה אינו משיב לבני גד ובני ראובן. ואולם בספר דברים מתאר משה את סדר הקדימות הראוי בעיניו: "וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר ה' אֱלֹהֵיכֶם נָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל: רַק נְשֵׁיכֶם וְטַפְּכֶם וּמִקְנֵכֶם יָדַעְתִּי כִּי מִקְנֶה רַב לָכֶם יֵשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם" (דברים ג, יח – יט). משה רבינו מלמד כי יש להקדים את הנשים לילדים. ואף יהושע, תלמידו של משה, כך ציטט את רבו הגדול: וְלָרֽאוּבֵנִי֙ וְלַגָּדִ֔י וְלַחֲצִ֖י שֵׁ֣בֶט הַֽמְנַשֶּׁ֑ה אָמַ֥ר יְהוֹשֻׁ֖עַ לֵאמֹֽר: זָכוֹר֙ אֶת־הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֶתְכֶ֛ם מֹשֶׁ֥ה עֶֽבֶד־יְקֹוָ֖ק לֵאמֹ֑ר יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֵיכֶם֙ מֵנִ֣יחַ לָכֶ֔ם וְנָתַ֥ן לָכֶ֖ם אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת: נְשֵׁיכֶ֣ם טַפְּכֶם֘ וּמִקְנֵיכֶם֒ יֵשְׁב֕וּ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֥ן לָכֶ֛ם מֹשֶׁ֖ה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן וְאַתֶּם֩ תַּעַבְר֨וּ חֲמֻשִׁ֜ים לִפְנֵ֣י אֲחֵיכֶ֗ם כֹּ֚ל גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל וַעֲזַרְתֶּ֖ם אוֹתָֽם:

ועוד דבר למדנו ממשה רבינו בפרשה זו. יש עוולות שכנגדן ראוי למחות בקול גדול. ויש עוולות שכנגדן ראוי למחות ברמז. ויש עוולות שראוי למחות כנגדן לאחר זמן.

הרב אופיר סעדון, עו"ד הינו בעל משרד עו"ד המתמחה בתחום מיסוי מקרקעין