פרשת השבוע: ויקרא / הרב אופיר סעדון, עו"ד

אוהל מועד

ספר ויקרא פותח בקריאתו של הקב"ה מאוהל מועד: "וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה' אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר:". מהי משמעותה של קריאה זו?

הרשב"ם הציע כי קריאה זו שנאמרה בתחילת ספר ויקרא מהווה מעין המשך לסיומו של ספר שמות: "לפי שכתוב למעלה בסוף הספר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן, לכך קראהו הקב"ה מתוך אהל מועד." בסיומו של ספר שמות מתארת התורה את כבוד ה' המלא את המשכן ואשר אינו מאפשר למשה לבא אל המשכן. ספר ויקרא פותח בקריאתו של הקב"ה למשה לבא אל המשכן למרות כבוד ה' המלא את המשכן. אשרי בן אנוש שזכה לכך.

פרשנותו של הרשב"ם לפסוק מבוססת על ההנחה לפיה "אוהל מועד" הינו משכן העדות אותו הקימו בני ישראל. ואולם לצד פרשנות זו תתכן פרשנות נוספת לפסוק. פרשנות המבוססת על משמעות נוספת הנזכרת בתורה ל – "אוהל מועד" – אוהלו של משה.

לאחר שחטאו ישראל בעגל נטה משה את אהלו מחוץ למחנה ישראל וקרא לו אהל מועד: "וּמֹשֶׁה֩ יִקַּ֨ח אֶת־הָאֹ֜הֶל וְנָֽטָה־ל֣וֹ׀ מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֗ה הַרְחֵק֙ מִן־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְקָ֥רָא ל֖וֹ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֙ כָּל־מְבַקֵּ֣שׁ ה' יֵצֵא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֖ר מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה: אוהלו של משה הנטוי מחוץ למחנה ישראל סימל את הריחוק שנגזר על בני ישראל, "מנודה לרב – מנודה לתלמיד". השכינה כבר לא שורה בקירבם של בני ישראל אלא מחוץ למחנה. מי מבני ישראל אשר ביקש את ה' צריך היה לצאת מן המחנה. תיאור התורה את אוהלו של משה הנטוי הרחק מן המחנה מסמל, כמובן, את הריחוק הרוחני בו שרוי היה העם באותה שעה.

ועד אימתי נהג משה בריחוק זה? רש"י בפרשת כי תשא מלמדנו כי "הדבר הזה נהג משה מיום הכפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר". לאחר שהוקם המשכן לא היה עוד צורך באוהל מועד הישן. וכפי שמסיים רש"י : "ומשהוקם לא נדבר עמו עוד אלא מאהל מועד".

לצד קריאתו של הרשב"ם לפיה הקריאה אל משה היא לבא אל אוהל מועד, דהיינו אל משכן העדות, תתכן, איפוא, קריאה נוספת לפיה הקריאה אל משה היא לבא מאוהל מועד דהיינו לבא מאוהלו של משה . לאחר שסיימו בני ישראל לבנות את המשכן זכו הם להשראת השכינה בתוכם מחדש. פסוקי החתימה של ספר שמות מתארים בחגיגיות רבה את חזרתו של הקב"ה לשכון בתוך בני ישראל. גלות השכינה הסתיימה: "וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְקֹוָ֔ק מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן:". אוהל מועד, האוהל בו הקב"ה משכין את שכינתו, אינו עוד אוהלו של משה הנטוי הרחק מן המחנה אלא המשכן המצוי במרכז מחנה בני ישראל. אם הפסוק הראשון מתייחס לאוהלו של משה הרי שפתיחתו של ספר ויקרא מסמלת את סיומה של גלות השכינה. הקב"ה קורא למשה שיבוא מאוהלו שמחוץ למחנה למשכן העדות בו הקב"ה משכין את שכינתו מכאן ואילך.

פסוק הפתיחה של ספר ויקרא סובל, איפוא, את שתי המשמעויות גם יחד. מחד, הקב"ה קורא למשה שיעזוב את אוהל מועד הישן הנטוי הרחק מן המחנה ובכך יסיים את גלות השכינה (ויקרא אל משה מאהל מועד). מאידך, הקב"ה מדבר עם משה מאוהל מועד החדש המצוי במרכז המחנה ובכך מבטא את השראת השכינה בישראל (וידבר ה' אל משה מאהל מועד).

הרב אופיר סעדון, עו"ד