פרשת השבוע: וירא / הרב אופיר סעדון, עו"ד
לאחר שנים רבות של עקרות ובהיותם זקנים באים בימים מקבלים אברהם ושרה את הבשורה על לידתו של יצחק. בפעם הראשונה (בסוף פרשת לך לך) מקבל אברהם את הבשורה לבדו לאחר שהוא מצווה על ברית המילה. בפעם השניה (בתחילת פרשת וירא) מקבלים אברהם ושרה את הבשורה לאחר שמתברר כי האורחים אותם הכניסו לביתם אינם אלא שלושה מלאכי ה'.
הן בבשורה הראשונה והן בבשורה השניה מקבל הבשורה מתואר כמי שמתפלא וצוחק לשמע הבשורה. בבשורה הראשונה אותה מקבל אברהם נאמר: וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד: ובאופן דומה נאמר אצל שרה בבשורה השניה: וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן. והנה על אף הדמיון הרב בין שתי התגובות הרי שאצל אברהם לא מצאנו שהקב"ה כעס עליו ואילו אצל שרה מצאנו כעס וביקורת: וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי: הֲיִפָּלֵ֥א מֵיְקֹוָ֖ק דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן: מאליה, איפוא, מתעוררת השאלה מדוע יחסו של הכתוב שונה אל שתי הדמויות?
רש"י במקום הציע כי צחוקו של אברהם היה צחוק של אמונה ושמחה ולפיכך התקבל בברכה. לעומת זאת צחוקה של שרה היה צחוק של לגלוג ולפיכך התקבל בביקורת. פירוש זה מיישב, כמובן, את הקושי אך מעורר קושי אחר. מניין לו לרש"י ההבחנה בין צחוקו של אברהם לצחוקה של שרה? האם יש רמז במקרא לכך שצחוקו של אברהם היה צחוק של אמונה בעוד שצחוקה של שרה היה צחוק של לגלוג?
ייתכן ותשובת הדבר קשורה לדיון טעון במיוחד שהתקיים בימי הביניים בין חכמי ישראל. השאלה בה דנו היתה האם ראוי לו לאדם לשאול שאלות הקשורות לאמונה בה'. רבי יהודה הלוי, בספרו הכוזרי, טען כי האמונה התמימה היא העדיפה וכי שאלות הקשורות לאמונה אינן רצויות. הרמב"ם, בספרו מורה הנבוכים, חלק עליו וטען כי אדם לא רק רשאי אלא חייב לשאול ולחקור ביחס לאמונה בה'. בין שתי קצוות אלה הציע רבינו סעדיה גאון, בספרו אמונות ודעות, דרך שלישית. לדעתו של רבינו סעדיה גאון האדם צריך לשאול שאלות ובלבד ששאלות אלה לא יערערו את אמונתו. אמונה לחוד ושאלות לחוד. דרכו זו של רבינו סעדיה גאון היא הדרך שהתקבלה בסופו של יום על שלומי אמוני ישראל.
בהתאם לדרכו של רבינו סעדיה גאון נבחן את היחס בין אמונתם של אברהם ושרה לבין השאלות אותן שאלו:
אצל אברהם קיימת הפרדה ברורה בין הצחוק לשמע הבשורה לבין השאלה אותה הוא שואל: וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד. צחוק לחוד ושאלה לחוד. לפיכך צחוקו של אברהם מתפרש כצחוק של שמחה ואמונה.
אצל שרה אין הפרדה בין הצחוק לבין התמיהה אותה היא מעוררת: וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן. התמיהה לא די שאינה נפרדת מן הצחוק אלא היא מפרשת אותו (לאמור). לפיכך צחוקה של שרה התפרש כצחוק של לגלוג ולא כצחוק של אמונה.
פעמיים נוספות נזכר הצחוק בהקשר של שרה. לאחר שנולד יצחק מספרת התורה שוב ששרה צחקה ואף הביע פליאה על הנס שקרה. ואולם בפעם הזאת שרה הפרידה היטב בין הצחוק לבין הפליאה: וַתֹּ֣אמֶר שָׂרָ֔ה צְחֹ֕ק עָ֥שָׂה לִ֖י אֱלֹהִ֑ים כָּל־הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצְחַק־לִֽי: וַתֹּ֗אמֶר מִ֤י מִלֵּל֙ לְאַבְרָהָ֔ם הֵינִ֥יקָה בָנִ֖ים שָׂרָ֑ה כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי בֵ֖ן לִזְקֻנָֽיו: לפיכך בפעם הזאת התפרש צחוקה של שרה כצחוק של אמונה והיה הדבר בגדר חזרה בתשובה של שרה.
בפעם השניה מתואר צחוקו של ישמעאל ותגובתם השונה של שרה ואברהם לשמע צחוק זה:
וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק: וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־יִצְחָֽק: וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ: וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע:
אברהם ושרה רואים את צחוקו של ישמעאל ומפרשים אותו באורח שונה. והקב"ה מקבל את פירושה של שרה ודוחה את פירושו של אברהם. היאך ידעה שרה לפרש את צחוקו של ישמעאל?
אברהם שתמים היה מעולם מפרש את צחוקו של ישמעאל כצחוק של אמונה. שרה שחזרה בתשובה יודעת להבחין בין צחוק של חדרה שמחה לצחוק של לגלוג וחוסר אמונה. לפיכך אומר ה' לאברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.
הרב אופיר סעדון, עו"ד הינו בעל משרד עו"ד המתמחה בתחום מיסוי מקרקעין
