הפיוט "דיינו" אותו אנו שרים בהגדה של פסח בהתלהבות רבה מעורר קושי רב (ולא רק בכך שהמילים לא מסתדרות עם המנגינה). הפיוט מתאר חמישה עשר חסדים שעשה הקב"ה לעם ישראל החל מיציאת מצרים ועד לבניית בית הבחירה. בהתייחס לכל החסדים, למעט ביחס ליציאת מצרים, נאמר כי ניתן היה "להסתדר" בלעדיהם: "אילו הוציאנו ממצרים ולא עשה בהם שפטים – דיינו". הבחנה זו הינה, כמובן, מתבקשת שהרי יציאת מצרים הינה הבסיס לכל הווייתנו כעם. עם זאת עיון ברשימת החסדים מעורר תהיה עד כמה אכן ניתן היה להעלות על הדעת את הוויתו של עמנו כעם ה' ללא חסדים אלה.
הרשימה נפתחת בחסדים איזוטריים אשר אינם חלק אינטגרלי מהווייתנו כעם ה'. אכן גם אם לא היה ה' עושה שפטים במצרים ובאלוהיהם ניתן היה לכונן את מעמדנו כעם ה'. באופן דומה גם אילו היה הורג ה' את בכורי מצרים ולא נותן לנו את ממונם מעמדנו כעם ה' לא היה נפגע. עד כמה שקריעת ים סוף הינה מאורע מכונן בהוויתנו כאומה והיא מהווה עדות להשגחת ה' עלינו ניתן היה לבסס את עיקרי האמונה גם בלעדיה. בדומה לאכילת המן ולסיפוק צרכיהם של עם ישראל במשך ארבעים שנות הנדודים במדבר אין המדובר במאורע המגדיר את זהותנו היהודית. לפיכך ניתן לקבל בהבנה את אמירת "דיינו" ביחס לכל אחד מחסדים אלה. ואולם לא ניתן לגלות כל הבנה ביחס לחסדים האחרונים הנזכרים בפיוט. אילו לא נתן הקב"ה לנו את התורה – דיינו? וכי ניתן להעלות על הדעת אומה ללא תורה? לשם מה הוציא הקב"ה את עם ישראל ממצרים אם לא בשביל לתת לנו את התורה? האם ככל הגויים בית ישראל? וכדי לאחד את כל חלקי העם בשאלה זו ממשיך הפיוט ומתריס אילו לא נתן לנו את ארץ ישראל – דיינו. האם ניתן היה להחליף את ארץ ישראל בארץ אחרת? האם לא זו הארץ אשר עיני ה' אלוקינו בה והיא בית הבחירה?
קושי זה מתגבר במיוחד לאור העדרו של מקור ברור לפיוט. הפיוט אינו נזכר במשניות, בתוספתות, בברייתות, בגמרא ואף אינו מובא בהגדה של הרמב"ם ולא ידוע מי כתבו. עם זאת לאור הופעתו בהגדות הגאונים (רב עמרם גאון ורב סעדיה גאון) הוא התפשט לכל קהילות ישראל. ועדיין יש לשאול מהו המסר אותו מבקש פיוט זה להעביר?
נראה כי הפיוט מבקש ללמד אותנו מהי הדרך להכיר טובה לריבונו של עולם. לאחר שעשה הקב"ה את כל חמישה עשר החסדים נקל להודות לקב"ה על כל החסדים. כאשר איש תחת גפנו ותחת תאנתו שקטים ושלווים אך טבעי להודות לה' על כל חסדיו. ואולם הפיוט מבקש מאיתנו ללמוד להכיר טובתו של מקום גם כשאין אנו שקטים ושלווים וגם שאין הגאולה שלימה. כבר בתחילת הדרך לאחר שיצאנו ממצרים ועוד אנו עייפים ויגעים במדבר צריכים אנו להודות לה' על שהוציאנו ממצרים. ולא שכופרים אנו בטובתו של מקום ואומרים חלילה וחס כי אין אנו רוצים את התורה או את ארץ ישראל אלא מודים אנחנו לה' על שהתחיל את גאולתנו וזיכנו לעמוד לפניו. הכרת הטוב אסור לה לחכות עד שנזכה לגאולה השלימה. הודאה לה' צריכה להיות על כל טובה וטובה שעשה עימנו. דיינו לא במובן של די לנו ואין אנו רוצים יותר. דיינו במובן של אף אם עשית לנו זאת בלבד צריכים אנו להודות לך אלקים חיים על הניסים שעשית עימנו עד כה.
הפיוט דיינו מתייחס אמנם לגאולתנו בעבר אך הוא מלמד אותנו רבות גם על גאולתנו בהווה. מקובלים אנו ממרן הרב קוק זצ"ל כי הגאולה הנוכחית טרם הסתיימה וכי היא מהווה ראשית צמיחת גאולתנו. אנו מתפללים כי גאולה זו תושלם במהרה בימינו ונזכה לראות בשוב ה' לציון. עם זאת אף טרם הושלמה הגאולה צריכים אנו להודות ולהלל לשבח לפאר ולרומם להדר ולנצח את הקב"ה על הניסים הרבים שעשה עימנו.
הרב אופיר סעדון, עו"ד הינו בעל משרד עו"ד המתמחה בתחום מיסוי מקרקעין
