פרשת השבוע: חוקת – חטאו של משה / הרב אופיר סעדון, עו"ד

מדוע לא נכנס משה רבנו לארץ ישראל? רובם המכריע של הפרשנים ניסו למצוא את חטאו של משה בפרשת מי מריבה. לדעת רש"י, חטאו של משה היה בהכותו את הסלע במקום לדבר עימו (וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם) לדעת הרמב"ן, חטא משה בייחסו לעצמו את הכוח הנדרש להוצאת המים במקום לייחס כוח זה לה' (הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם?) ואילו לדעת הרמב"ם משה רבינו נענש הואיל וכעס על בני ישראל על אף שהאל לא כעס עליהם (וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים).

האבן עזרא התקשה בפירושו של רש"י מדוע היה השינוי בין הדיבור להכאה חמור כל כך עד שנדרש לעונש כה קשה? תשובתו של האבן עזרא היא כי חומרת הדבר נובעת ממעמדו המיוחד של משה: "ואנשי שיקול הדעת אמרו שלא ייתכן שיהיה שליח ה' ימיר דיבור ה'. ואם הוא המיר איך נאמין בתורתו (במדבר כ', ח'). משה רבנו הינו מוסר התורה. בני ישראל אינם יודעים את התורה אלא באמצעותו של משה. והנה אם שינה משה בדבר אחד מי לידינו יתקע כי לא שינה בדברים אחרים? על מנת שיידע כל העם כי משה העביר את התורה בלא כל שינוי נענש משה רבינו על השינוי הקל ביותר ששינה. נציין כי מוקד זה בחטאו של משה עומד גם ביסוד דברי הרמב"ם. לדעת הרמב"ם החומרה הרבה בהתייחס לכעס שכעס משה היתה משום שה' לא כעס ובני ישראל פרשו את הכעס של משה כאילו היה כעסו של האל.

מכל מקום ריבוי הדעות מעיד, כמובן, על הקושי הגדול עימו התמודדו הפרשנים. מה היה החטא שהצדיק עונש כה חמור ומה רמז יש במקרא לחטא זה.

על רקע קושי כפול זה העדיפו מקצת הפרשנים לסטות מן המתווה המקובל של שכר ועונש ואיש בחטאו יומת ומצאו בגורלו של משה ביטוי לעונש מסוג אחר: עונש מכוח אחריות. משה רבנו לא נענש מכוח חטאו האישי אלא מכוח אחריותו לדור המדבר. משה רבינו הוציא את דור המדבר ממצרים ולא זכה להכניס את דור המדבר לארץ. מדרש רבה ממשיל את משה לרועה צאן המלך שאיבד את צאנו. האם ייתכן כי ימשיך לרעות את צאן המלך? ישעיהו ליבוביץ' ז"ל דימה את אחריותו של משה למנהג הקדום של רבי החובלים שלא לנטוש ספינה טובעת. ואף רמז ברור יש במקרא לאחריות זו שהרי כך נאמר לאחר תיאור עונשם של בני ישראל בעקבות חטא המרגלים: גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְקֹוָק בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם (דברים א', ל"ז).

מה היחס בין שני פירושים אלה לחטאו של משה (עונש מכוח חטא אישי לעומת עונש מכוח אחריות)? תשובה לשאלה זו ניתן למצוא בפרשת בעל פעור. לאחר שחטאו ישראל ציווה ה' את משה: קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיקֹוָק נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. ואולם באופן מפתיע למדי משה אינו מעניש את ראשי העם אלא את החוטאים בפועל: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר. מדוע משנה משה מן הציווי האלוהי?

מבחינת הצדק האלוהי מושא הענישה אינו מתחיל בחטא שנחטא אלא בסיבות ובגורמים להיווצרותו. חטאם של בני ישראל נבע בראש ובראשונה מהעדר הנהגה נכונה על ידי מנהיגיהם (וזימרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני יעיד על כך). ובלשונו הצחה של רש"י (דברים א', י"ג) – "מלמד שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם, שהיה להם למחות ולכוון אותם לדרך הישרה".

ואולם משה הנדרש ליישם את הציווי האלוהי מבין מיד כי ענישה זו טובה לבית דין של מעלה בלבד. בית דין של מטה אינו יכול להעניש את האדם אלא למראה עיניו. רק הקב"ה יכול לדעת איזה מנהיג יכול היה למחות ולא מחה ולפיכך רק הוא יכול להעניש מנהיג על אחריותו. והוא שאמר ה' לשמואל (שמואל א ט"ז, ז') אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ … כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיקֹוָק יִרְאֶה לַלֵּבָב:

מעבר זה מן הצדק האלוהי אל הצדק האנושי מתבקש הוא ככל שהנענשים בני אנוש המה. ואולם לא כן משה איש האלהים. דינו של משה נגזר ממעמדו המיוחד כאיש האלהים. ומשום שהיה איש האלהים ראוי היה להיות נדון לפי הצדק האלוהי. והרי זו בחינה נוספת למאמר חז"ל הקב"ה מדקדק עם הצדיקים עד כחוט השערה.

הרב אופיר סעדון, עו"ד הינו בעל משרד עו"ד המתמחה בתחום מיסוי מקרקעין