פרשת השבוע: כי תבוא / הרב אופיר סעדון, עו"ד

פרשת כי תבוא-כתב היכול להימחק / הרב אופיר סעדון, עו"ד

וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד: … וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב:

מדוע ציוותה התורה וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד? לדעת האברבנאל על אתר הכתיבה על השיד הינה צורך טכני: "ותשידו אותם בשיד, לפי שהאבנים לא יקבלו הכתיבה ולא יסבלה אם לא ישידו אותם בשיד הנקרא בלשון לעז זי"ש וכדי לחתוך בו אותיות הכתיבה". לא ניתן לכתוב על האבן ללא שיד המרוח עליה. הסבר זה מעורר תמיהה כפולה.

ראשית, לשם מה נדרשת התורה לספר לנו היאך להתגבר על קושי טכני. מצוות התורה אינן ספר הדרכה טכני אלא מכלול של ערכים. איזה ערך מבקשת התורה ללמדנו באמצעות ציווי זה?

שנית, ובכך עיקר, ניתן כמובן לחקוק את התורה על האבן. האברבנאל מבחין, איפוא, בין כתיבה שלא על ידי חקיקה לבין כתיבה על ידי חקיקה. התורה מצווה על כתיבה שלא בדרך של חקיקה וכתיבה זו אינה יכולה להיעשות אלא בדרך של שידת האבנים. מבלי לבחון הנחה מציאותית זו נעיר כי מדבריו של האברבנאל עולה בפשטות כי החקיקה לא היתה רצויה. ודבר זה קשה בעינינו עד מאד. והלא החקיקה עומדת לימים רבים ואילו השיד טבעו להימחק מן האבן ולסור ממנה. וכי לא היה ראוי שכתיבת התורה תעשה לימים רבים?

על מנת להשיב על שאלות אלה נמשיך ונשאל מהו הדבר שהיה כתוב על האבנים (וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב). האבן עזרא מצטט בהסכמה את דבריו של רבינו סעדיה גאון לפיהם לא חמשת חומשי התורה נכתבו על האבנים: ויאמר הגאון ז"ל, כי כתוב עליהם מספר המצות, כמו הכתובות בהלכות גדולות בענין אזהרות, ויפה אמר: דבר זה מהווה, כמובן, חידוש הואיל והביטוי התורה הזאת מתאר (לפחות בלשוננו) את חמשת חומשי התורה. מעבר לכך, פירושו של הגאון מעניק מימד ייחודי לכתיבה זו. משה מצווה על יהושע לכתוב על האבנים טקסט עצמאי שאינו קיים בזמן נתינת התורה. הדמיון אותו מציע הרס"ג לספר הלכות גדולות מחדד את התובנה שאין המדובר בטקסט קיים אלא בטקסט שאמור להיכתב על ידי יהושע עצמו!

פירוש זה של הרס"ג מהווה המשיך ישיר לפירושו של האונקלוס: ותכתוב על אבניא ית כל פתגמי אוריתא הדא פריש יאות: פירוש יאות אינו הטקסט המקראי אלא פירושו של הטקסט. יהושע נדרש לפרש את התורה ולכתוב פירוש זה על גבי האבנים. ודומה כי זוהי משמעותו הפשוטה של הביטוי: "באר היטב" – יש לכתוב את ביאור התורה ולא את התורה עצמה.

לפנינו, איפוא, פרשנות ייחודית למונח "התורה הזאת". התורה הזאת אינה אלא התורה שבעל פה המתחילה להתפתח על ידי יהושע. יהושע אינו מצטווה לכתוב את התורה שבכתב אלא את התורה שבעל פה!

אמנם, כתיבת התורה שבעל פה מעוררת קושי. שהרי כך למדנו:

דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש כתיב כתוב לך את הדברים האלה וכתיב כי ע"פ הדברים האלה הא כיצד דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב דבי רבי ישמעאל תנא אלה אלה אתה כותב ואי אתה כותב הלכות. (גיטין ס:)

כתיבת התורה שבעל פה מנוגדת ניגוד גמור לאופיה הגמיש והמתפתח של התורה שבעל פה. הכתיבה מקבעת את הכתוב ואינה מאפשרת סטיה הימנו. לפיכך נאסרה כתיבת התורה שבעל פה. היאך, איפוא, נצטווה יהושע לכתוב את הדברים?

תשובת הדבר היא כי יהושע נצטווה לכתוב את הדברים בכתב היכול להימחק. כתיבת הדברים על גבי שיד נועדה לאפשר את הגמישות הרצויה בהתפתחות התורה שבעל פה. אילו היתה התורה שבעל פה נחקקת על גבי האבנים לא היה ניתן לפרש אותה באופן גמיש כפי שעשו חכמי ישראל במשך הדורות. חקיקת התורה שבעל פה על גבי האבנים היתה מונעת מחכמי ישראל לעקור הרים ולטוחנם זה בזה. כתיבת התורה על גבי השיד נועדה לחייב את חכמי ישראל לכתוב את התורה בכל דור ודור מחדש! הכתב הישן חייב היה להימחק על מנת שייכתב כתב חדש. כך ורק כך יכול בור המים להפוך למעיין נובע. כך ורק כך יכולים חכמי ישראל ואף מצווים להעניק לתורה את מימד הנצח.

הרב אופיר סעדון, עו"ד הינו בעל משרד עו"ד המתמחה בתחום מיסוי מקרקעין