אל תסתכל בקנקן

רבי מאיר אומר אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו יש קנקן חדש מלא ישן וישן שאפילו חדש אין בו:

רבי מאיר מלמד אותנו מהי הדרך הנכונה לקנות יין. ואולם טרם נסביר את דבריו נתהה מהו הקנקן המועדף על הקונה יין. לכאורה, הקנקן החדש עדיף על פני הקנקן הישן שהרי הוא יפה הימנו. ואולם אין הדבר כן. מדבריו של רבי מאיר עולה כי בני האדם מעדיפים באופן אינטואטיבי את הקנקן הישן. וכל כך למה? הואיל וסתם קנקן ישן מלא ביין ישן ויין ישן משובח מיין חדש. ואף שיש טעם בדבר מלמד אותנו רבי מאיר לא להתפתות למראהו החיצוני של הקנקן בשעה שאנו מבקשים לקנות יין. הכלי הישן אמנם מלמד שבדרך כלל היין שנמצא בו הינו יין ישן. ואולם ייתכן שלתוך כלי ישן ימזגו יין חדש. ולתוך כלי חדש ימזגו יין ישן. לפיכך הרוצה לקנות יין ולידע אם יין טוב הוא עליו לבדוק את היין עצמו.

ואחר שלמדנו היאך יש לקנות יין נתהה האם זהו הדבר אותו מבקש רבי מאיר ללמד אותנו?

הרמב"ם במורה הנבוכים מלמד אותנו כי דברי החכמים הרי הם כתפוח זהב העטוף במשכית (רשת) כסף. "נגליהם חכמה מועילה בדברים רבים, מכללם תיקון עניני הקבוצים האנושיים, כמו שיראה מגלויי משליהם, ומה שידמה להם מן הדברים, ותוכם חכמה מועלת בהאמנת האמת על אמיתתה."

כך בכל דברי החכמה וכך בדרך של קל וחומר ביחס לדבריו של רבי מאיר המצווה עלינו שלא להסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. מהו, איפוא, תוך דבריו של רבי מאיר?

רבו של רבי מאיר – אלישע בן אבויה

הגמרא במסכת חגיגה מספרת על מעלליו הרעים של רבו של רבי מאיר, הלא הוא התנא אלישע בן אבויה, המכונה "אחר". אחר שעלה לרקיע וראה מראות אלהים קיצץ בנטיעות. מהי משמעותו של ביטוי זה אין אנו יודעים ואולם הגמרא מספרת על "אחר" שיצא לתרבות רעה. אחר כל אלה תמהה הגמרא היאך יתכן שרבי מאיר למד תורה מאחר. אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יש לבקש תורה מפיהו ואם לאו אין לבקש תורה מפיו. דמותו של הרב ממנו לומדים תורה צריכה להיות דמות מופת. בהקשר זה מספרת הגמרא על מפגש מופלא בין החכם הבבלי רבה בר שילא לאליהו הנביא.

אליהו הנביא סיפר לרבה בר שילא שהקב"ה למד את תורתם של כל החכמים ואילו את תורתו של רבי מאיר לא למד. ומה הטעם לכך? הואיל ורבי מאיר למד תורה מאלישע בן אבויה. רבה בר שילא ביקש לסנגר על רבי מאיר והקשה והלא רבי מאיר "רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק!" אליהו הנביא מקבל את תשובתו של רבה בר שילא ומספר כי בזכות לימוד זכות זה הכניסו את רבי מאיר חזרה לבית המדרש. והקב"ה אף אמר שמועה משמו של רבי מאיר!

רבי מאיר מזהה ברבו אלישע בן אבויה אנומליה. על אף שקליפתו (=מעשיו) רעה תוכו (=תורתו) טוב. אמנם בדרך כלל מעשיו של האדם מעידים על פנימיותו (בדומה לקנקן הישן המעיד בדרך כלל על היין הישן הנמצא בו) אך אצל אלישע רבו אין הדבר כן (יש קנקן חדש שהוא מלא ישן). רבי מאיר מעיד על רבו שמעטהו החיצוני אינו מעיד כלל על עולמו הפנימי. תורתו הישנה של אלישע בן אבויה נשארה בטהרתה למרות לבושו החדש של אחר. לפיכך יכול היה רבי מאיר להמשיך וללמוד תורה מרבו גם לאחר שסרח.

תורתו של רבי מאיר

רבי מאיר נקשר בעבותות אהבה בתורתו של רבו. ומה יש בתורה זו שקסם כל כך לרבי מאיר? מן המקורות המעטים הידועים לנו על אלישע בן אבויה עולה כי תכונה אחת אפיינה אותו: התעוזה. אמרו עליו על אלישע בן אבויה, שלא היתה העזרה ננעלת על אדם חכם וגבור בתורה בישראל כמותו. מהי הגבורה בלימוד התורה? האומץ לשאול כל שאלה. היכולת להיכנס לפני ולפנים ולא להרכין ראש. לשאול מה למעלה ומה למטה.

רבי מאיר, בדומה לאלישע רבו, אף הוא נדרש לתעוזה רבה. כל הרואה רבי מאיר בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה (סנהדרין כד.) רבי מאיר, בדומה לרבו, מורד במוסכמות. הגמרא מספרת על רבי מאיר שלא נכנע להגדרות המקובלות ואף ידע למצוא הוכחות לדבריו:

אמר רבי אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים. (עירובין יג:)

על רקע זה ברור מדוע נמשך רבי מאיר אחר אלישע בן אבויה. אלישע בן אבויה ייצג עבור רבי מאיר את חירות המחשבה. את החופש לחשוב בהתאם לאמונתו ומצפונו. את החירות ללמוד תורה בהתאם לאישיותו והכרתו ולא בהתאם למסגרות המקובלות. רבי מאיר מבקש לחדש חידושים ולהיות כמעיין המתגבר.

על אף הקושי הרב והסיכון הגדול שישנם בדרכו של מחדש החידושים מצווה אותנו רבי מאיר לילך בדרכו. רבי מאיר מבקש לעודד את החדשנות בלימוד על פני הקפיאה על השמרים. רבי מאיר מצווה עלינו לבחון האם הטמא של פעם עודנו טמא או שמא הפך טהור. האם הטהור של פעם לא הפך לטמא במרוצת הדורות.

שמא תאמר חדשנות זו נוטשת את המסורת ומחליפה אותה בתורה חדשה? אין הדבר כן! רבי מאיר אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים. רבי מאיר אינו משנה את התורה חלילה. רבי מאיר מעמיק לחדור לנבכי התורה על מנת לחקור את טעמיה. לדידו של רבי מאיר נצחיותה של התורה אינה באה לידי ביטוי בקפיאתה של התורה על שמריה. אדרבא, דווקא יישום ערכיה של התורה במציאות המשתנה מביא לידי ביטוי את נצחיותה. תורה הקופאת על שמריה אינה נצחית אלא אבן שאין לה הופכין.

על רקע זה נלמד את דבריו של רבי מאיר במשנה כציווי לפוסק ההלכה. אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. רבי מאיר קורא לפוסקי ההלכה להעדיף את המהות על פני הצורה. העתקת פסקי הלכה ישנים אינה ערובה לצדקת הדרך. בכל דור ודור נדרש הפוסק לבחון האם הפסיקות אשר התאימו לדורות הקודמים מתאימות גם לדורו שלו. כך נהג רבי יהודה הנשיא שכתב את התורה שבעל פה וקרא על עצמו עת לעשות ה' הפרו תורתך, כך נהג הילל הזקן שתיקן את הפרוזבול, כך נהג המהר"ם מרוטנבורג שתיקן היתר עסקא וכך נהגו הפוסקים בכל הדורות.

ברוח זו ממשיך רבי מאיר ואומר – יש חדש שהוא מלא ישן. יש פסיקה אשר נראית חדשה אך היא משמרת את עקרונות התורה ואת טעמיה. תוכה רצוף אהבה. ויש פסיקה אשר נראית ישנה ואין בה כלום. לא ישן ולא חדש.

הרב אופיר סעדון, עו"ד