פרשת השבוע: פרקי אבות – פרק ה' / הרב אופיר סעדון, עו"ד
פרק ה' – עמלה של תורה
ארבע מדות בהולכי לבית המדרש הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו עושה ואינו הולך שכר מעשה בידו הולך ועושה חסיד לא הולך ולא עושה רשע:
מהי זכותו ומהו מעמדו של ההולך לבית המדרש ואינו לומד? אכן פשוט הדבר כי הלימוד בצוותא, בבית המדרש, עדיף על הלימוד לבד ובלא הפריית החכמים. וכלשון רבותינו אין סכין מתחדדת אלא בירך חברתה. ואולם אם אין האדם לומד מאי נפקא מינא אם אינו לומד בביתו או שאינו לומד בבית המדרש? ומה שכר יש לקבוע למי שהולך לבית המדרש ואינו לומד, וכי שכר בטלה אמור כאן?
ייתכן ואת התשובה לשאלה זו נוכל למצוא במדרש על הפסוק הראשון בפרשת בחוקותי אותה קראנו בשבת שעברה:
"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו"
אם בחוקותי תלכו, יכול אילו המצות, כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם הרי מצות אמורות, הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו להיות עמילים בתורה.
המדרש מבחין בין קיום כלל המצוות לבין לימוד התורה. את המצוות צריך לשמור ולעשות. על התורה צריך לעמול. ומה המקור לכך? הביטוי "ללכת" המופיע בפסוק.
ההליכה מסמלת את המאמץ אותו צריך להשקיע ואת הדרך אותה צריך ללכת כדי להגיע אל היעד. בלימוד התורה החתירה ליעד היא העיקר. ובלשונו של המדרש – העמל אותו צריך האדם לעמול. בהתאם לכך נשיב על השאלה בה פתחנו. ההולך לבית המדרש ואינו עושה אינו מי שהולך בטל. ההולך ואינו עושה הינו העמל על לימוד התורה. ואף שאין הוא רואה ברכה בעמלו על העמל שעמל הוא מקבל שכר.
מדוע בלימוד התורה העמל הינו בעל משמעות כה רבה?
משה רבינו גדול הנביאים היה. ואף שגדול הנביאים היה לא יכול היה ללמוד את התורה בכוחות עצמו. התורה חכמת האלוהים היא ואין בשר אדם יכול לקנות אותה בעצמו אלא רק אם יקבלה במתנה מאת בורא עולם:
וא"ר יוחנן: בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה, שנאמר: ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו: (נדרים לח.)
ומהו התנאי למתנה זו? שיהא אדם עמל בתורה! לפיכך זכה משה שלמד תורה ארבעים יום ולחם לא אכל ומים לא שתה לקנות קניין תורה.
ואמר רבי יצחק, אם יאמר לך אדם: יגעתי ולא מצאתי – אל תאמן, לא יגעתי ומצאתי – אל תאמן, יגעתי ומצאתי – תאמן. (מגילה ו:)
נוסח זה מעורר קושי. יגיעה הינה עבודה קשה ומאומצת. מציאה באה לו לאדם מן ההפקר. היאך איפוא אומר רבי יצחק כי המציאה באה בזכות יגיעה? תשובת הדבר היא כי אין המדובר במציאה רגילה. הגמרא מסבירה כי דבריו של רבי יצחק נאמרו ביחס לדברי תורה.
רבי יצחק מלמד אותנו בדבריו הקצרים שני יסודות חשובים בלימוד התורה. היסוד הראשון והגלוי לעין כי אין התורה נקנית אלא בעמל. והיסוד השני כי אף לאחר העמל אין התורה באה לאדם בכוחותיו הוא אלא כמציאה הבאה לו לאדם. הואיל והתורה חוכמת האל היא אין האדם יכול לזכות בה בכוחותיו ואין הוא זוכה בה אלא אם נותן לו אותה האל במתנה.
במסכת ברכות למדנו כי היוצא מבית המדרש צריך להודות לה'. ועל מה הוא מודה? "אני עמל והם עמלים – אני עמל ומקבל שכר והם (בעלי אומניות) עמלים ואינם מקבלים שכר."
מרן החפץ חיים הקשה על נוסח זה וכי יש אדם שעובד ואינו מקבל שכר? והשיב כי בעלי האומניות אמנם מקבלים שכר אך שכר זה אינו על העמל שעמלו אלא על פרי עמלם. כך אם עבודתם לא תניב פירות לא יקבלו כל שכר על עמלם. זאת בניגוד ללומד התורה המקבל שכר על עמלו ולא רק על פרי עמלו.
הרב אופיר סעדון, עו"ד
