פרשת השבוע: פרשת תולדות / הרב אופיר סעדון, עו"ד

פרשתנו מספרת על הדרמה הגדולה שהתחוללה במשפחתו של יצחק אבינו. לפני מותו מבקש יצחק לברך את עשו. רבקה, המבקשת שיעקב יקבל את הברכות במקומו של עשו, מלבישה את יעקב את בגדי עשו ומבקשת ממנו לילך ולקבל את הברכה מאת יצחק. יצחק שכבדו עיניו מזוקן אינו מזהה את יעקב ומעניק לו את הברכה אותה ביקש לברך את עשו. יעקב אך יצא מאת יצחק ועשו נכנס במקומו. ובשמוע עשו על הרמיה זעק זעקה גדולה.

דרמה זו יסודה כאמור ברצונו של יצחק הזקן לברך את עשו. ועל כך שאלו רבים מן המפרשים היאך ביקש יצחק לברך את עשו. ביסודה של שאלה זו מונחים המדרשים הרבים המתארים את עשו כדמות דמונית במיוחד. כך, למשל, מתאר רבי יוחנן את עשו כמי שעובר את העבירות החמורות ביותר:

אמר רבי יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה. (בבא בתרא טז:)

עשו מתואר כמי שמענה נשים מתחת ידי בעליהם, כמי שרוצח נפשות תמימות וכמי שאמונותיו וערכיו פגומים. הקושי, איפוא, זועק לשמים. היאך מבקש יצחק לברך את מי שעשה את החמורות שבעבירות?

על מנת לתרץ שאלה זו נבחין בין פשוטו של מקרא לבין דרשות החכמים. בפשוטו של מקרא אין ביטוי למעשים הנוראיים אותם מתאר המדרש. עשו אמנם מתואר כדמות גסה וקשוחה אך לא כרשע העובר עבירות קשות. הדמות הדמונית של עשו, העובר עבירות קשות, הינה דמותו המדרשית של עשו. הלבוש אותו הלבישו חז"ל את עשו.

פשטי המקראות ודרשות החכמים מתארים, איפוא, שתי דמויות שונות. הדמות המתוארת בפשטי המקראות הינה דמותו הריאלית של עשו. אך מהי הדמות המתוארת במדרש?

תשובת הדבר היא כי המדרש מתאר את זרעו של עשו! חמשת החטאים אותם מזכיר רבי יוחנן אינם חטאי עשו האיש אלא חטאיו של זרעו שיצא ממנו. ומיהו זרעו של עשו? דבר זה אומר המדרש במפורש במקומות רבים. עשו הינו אביה של המלכות הרישעה – של רומי.

ואכן, תיאור מעשיו הנוראיים של עשיו על ידי רבי יוחנן מזכיר מאד את תיאור פשעיה של רומי. בתחילת מסכת כתובות מספרת הגמרא על גזירה נוראית שגזרו הרומאים: "כל הנושא בתולה תבעל להגמון תחילה". גזירה זו מזכירה, כמובן, את חטאו הראשון של עשו – שבא על נערה המאורסה. המלכות הרישעה היתה מלכות שופכת דמים מאין כמותה. ועל דבר זה אמר רבי יוחנן כי עשו הרג את הנפש. הכפירה בעיקר והכפירה בתחיית המתים מתארות כמובן את האידיאולוגיה של מלכות זו. בפסוקים אין, כמובן, כל התייחסות לאמונותיו של עשו.

נחזור עתה לשאלה אותה שאלנו לעיל. היאך ביקש יצחק לברך את עשו הרשע? תשובת הדבר היא כי יצחק הכיר את עשו האיש ולא את עשו המדרשי. לפיכך אין בבקשתו של יצחק לברך את עשו כל קושי. עשו האיש לא היה רשע ואין כל פסול ברצונו של יצחק לברך את עשו.

הבחנה זו בין הפשט לדרש הינה בעלת חשיבות רבה בלימוד התורה. ביסודה של הבחנה זו עומדת ההנחה כי אין לתפוס את דברי המדרש כפשוטם ולעיתים יש לראות בהם משל או דימוי בלבד. הרמב"ם, בהקדמתו לפרק חלק, עמד על הצורך להכיר בכתיבה הנסתרת של חז"ל. כתיבה זו בה רב הנסתר על הנגלה מזמינה את הקורא בתורה ליטול חלק פעיל בלימוד. ליצור ולחדש בכל דור פירושים חדשים המתאימים לרוח הדור.

הרשב"ם, נכדו של רש"י ומגדולי פרשני התורה בכל הדורות מספר על דו שיח מרתק שהיה לו עם סבו: "וגם רבינו שלמה אבי אמי, מאיר עיני גולה, שפירש תורה נביאים וכתובים – נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל בן רבי מאיר חתנו זצ"ל, נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פירושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום.

הרב אופיר סעדון, עו"ד הינו בעל משרד עו"ד המתמחה בתחום מיסוי מקרקעין