פרשת השבוע: שלח לך יהושע וכלב / הרב אופיר סעדון, עו"ד

לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות

בפרשתנו מספרת התורה על המרגלים שנשלחו לרגל את הארץ לפני הכניסה לארץ. לאחר ארבעים יום בהם תרו המרגלים את הארץ חזרו המרגלים והוציאו את דיבת הארץ רעה. העם כולו נהה אחריהם ומאס בארץ חמדה. והקב"ה העניש את העם בחומרה וגזר עליהם למות במדבר. רק בניהם אשר יוולדו להם יזכו לראות את הארץ הטובה. העם כולו מת במדבר.

ומי זכה ולא מת במדבר? מבין המרגלים שנשלחו לארץ שני מרגלים בלטו בצדקתם. יהושע בן נון וכלב בן יפונה. בשעה שכל המרגלים הוציאו את דיבת הארץ רעה עמדו הם בעוז ובתעצומות רוח כנגד יתר המרגלים. לפיכך זכו הם להיכנס לארץ ויהושע אף זכה להנהיג את עם ישראל.

אמנם יש לשאול מדוע זכה יהושע למה שלא זכה בו כלב? מדוע נבחר דווקא יהושע להנהיג את העם? שאלה זו מתחדדת מאד לאור השוואה בין תגובתו הספונטנית והאמיצה של כלב לתגובתו המאוחרת של יהושע. כלב היה הראשון שנלחם במרגלים. לאחר שהוציאו המרגלים את דיבת הארץ רעה נאמר: "ויהס כלב את העם אל משה". ודוק כלב ולא יהושע! נראה כי יהושע חסר היה את האומץ שהיה לכלב בתחילה. ואף המדרש עמד על כך ואמר שיהושע צריך היה שמשה רבינו יחליף את שמו ויתפלל עבורו: "יה יושיעך מעצת מרגלים". כלב הוא שגילה מנהיגות ויהושע רק הצטרף אליו. ביטוי להערכה לה זכה כלב ניתן למצוא בתשובתו הראשונה של הקב"ה לחטא המרגלים בה מזכיר הקב"ה רק את כלב ולא את יהושע: וְעַבְדִּ֣י כָלֵ֗ב עֵ֣קֶב הָֽיְתָ֞ה ר֤וּחַ אַחֶ֙רֶת֙ עִמּ֔וֹ וַיְמַלֵּ֖א אַחֲרָ֑י וַהֲבִֽיאֹתִ֗יו אֶל־הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א שָׁ֔מָּה וְזַרְע֖וֹ יוֹרִשֶֽׁנָּה: מדוע, איפוא, נבחר יהושע למנהיגם של ישראל?

ייתכן והתשובה לשאלה זו טמונה בהשוואה שבין דבריו של כלב לבין דבריו של יהושע אליהם הצטרף כלב. בתגובתו הראשונית של כלב אומר הוא: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ". פסוק קצר זה נשמע כתיאור צבאי החסר כל יסוד אמוני. מדבריו של כלב עולה כי העליה לארץ וירושת הכנעני ייעשו בכוחם של בני ישראל בלבד. אין בדבריו של כלב כל התייחסות לעזרתו של הקב"ה. חיסרון זה מורגש היטב מהשוואת הדברים לדבריו הנרגשים של יהושע אליהם הצטרף כלב:

"וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן וְכָלֵב֙ בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה מִן־הַתָּרִ֖ים אֶת־הָאָ֑רֶץ קָרְע֖וּ בִּגְדֵיהֶֽם: וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד: אִם־חָפֵ֥ץ בָּ֙נוּ֙ יְקֹוָ֔ק וְהֵבִ֤יא אֹתָ֙נוּ֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּנְתָנָ֖הּ לָ֑נוּ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־הִ֛וא זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ: אַ֣ךְ בַּֽיקֹוָק֘ אַל־תִּמְרֹדוּ֒ וְאַתֶּ֗ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ אֶת־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ כִּ֥י לַחְמֵ֖נוּ הֵ֑ם סָ֣ר צִלָּ֧ם מֵעֲלֵיהֶ֛ם וַֽיקֹוָ֥ק אִתָּ֖נוּ אַל־תִּירָאֻֽם:"

יהושע בדומה לכלב אומר כי ניתן לנצח את יושב הארץ ואולם בשונה מכלב אין הוא מייחס את הכוח לעם ישראל אלא לקב"ה. לא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה אלא ה' הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.

יהושע נבחר להיות מנהיגם של ישראל הואיל והוא השכיל להבין כי הכוח הצבאי אינו העיקר.  האמונה בה' כי הוא הנותן כוח לעשות חיל היא העיקר. הרוח ולא הכוח הם המכריעים את הקרב.

הרב אופיר סעדון, עו"ד