פרשת השבוע: שמות / הרב אופיר סעדון, עו"ד
פרשת שמות
קולם של האותות
וַיַּעַן מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְקֹוָק מזה מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו: וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ: לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב:
וַיֹּאמֶר יְקֹוָק לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג: וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ:
וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ וְלֹא יִשְׁמְעוּ לְקֹל הָאֹת הָרִאשׁוֹן וְהֶאֱמִינוּ לְקֹל הָאֹת הָאַחֲרוֹן:
משה מביע את חששו בפני ה' שמא העם לא יאמין לו העם ולא ישמע בקולו. על מנת להפיג את חששו של משה מצווה הקב"ה את משה לעשות שני אותות בפני העם: אות המטה ההופך לנחש ואות היד המצורעת. ואחר כן אומר הקב"ה למשה אם לא יאמינו לקול האות הראשון יאמינו לקול האות האחרון. מאליה, איפוא, מתעוררת השאלה מהו יתרונו של האות השני על פני האות הראשון?
טרם נשיב על שאלה זו נציע קריאה מטאפורית לאותות אלה. האותות לא נועדו להראות את כוחו של ה' בלבד. לאותות יש מסרים אותם אמור משה ואותם אמור העם להבין. ואף התורה מדגישה כי העם אמור לשמוע או לא לשמוע לקול האותות – משל האותות אמרו את דברם לעם. ובכן מהו דבר האותות? דבר זה נלמד ללמוד מן הרמזים השתולים באותות אלה.
לאחר שמשליך משה את מטהו וזה הופך לנחש נאמר על משה שנס מפניו. ייתכן ומנוסה זו של משה באה להזכיר מנוסה אחרת של משה. לאחר שהרג משה את האיש המצרי (שהיכה את האיש העברי) ביקש פרעה להרוג את משה. משה שפחד מפרעה נאלץ לברוח למדיין. מנוסתו של משה מפני הנחש מסמלת, איפוא, את פחדו של משה מפני פרעה (שנמשל במקרא לנחש). משה מתחמק מן השליחות אותה מטיל עליו ה' הואיל והוא מפחד מפני פרעה!
ברוח זו יש להבין את ציוויו של הקב"ה את משה לאחוז בזנבו של הנחש. הקב"ה מצווה על משה להתגבר על הפחד מאת פרעה. משה נדרש לא רק להפסיק לנוס מפני פרעה אלא לאחוז בו! ועל מנת שלא יקל הדבר בעינינו מדגישה התורה כי הנחש לא הפך למטה אלא לאחר שמשה החזיק בו: וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ. הווי אומר בשעה ששלח משה את ידו עמד מולו נחש אימתני. רק לאחר שהחזיק משה את הנחש בכפו הפך הנחש למטה.
האם אכן התגבר משה על פחדו? השוואה בין הציווי של הקב"ה את משה לבין קיום הציווי על ידי משה מלמדת על קיומו של פער בין שני אלה. הקב"ה ציווה על משה שיאחז בזנבו של הנחש (שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ). אחיזה זו מאפשרת לנחש להתעגל ולהכיש את האוחז בו. אחיזה זו מסמלת, כמובן, אמון מלא בקב"ה שישמור על משה מכל רע. ואולם משה לא אחז בזנבו של הנחש אלא החזיק בו (וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ). משה תופס את הנחש בחוזקה מבלי שהנחש יכול להכישו. משה לא התגבר על פחדו לגמרי.
נשוב עתה לשאלה שבה פתחנו. מדוע אומר הקב"ה למשה כי העם לא יאמין לקול האות הראשון? התשובה לכך היא כי האות הראשון מסמל את הפחד שאחז במשה מפני השליחות שהוטלה עליו. מנהיג הרוצה את אמון העם חייב להאמין בשליחותו בכל מאודו. מנהיג שאינו מאמין בדרך בה הוא הולך יתקשה לקבל את אמון העם.
הרב אופיר סעדון, עו"ד הינו בעל משרד עו"ד המתמחה בתחום מיסוי מקרקעין
