פרשת השבוע: תצוה / הרב אופיר סעדון, עו"ד

עמלה של קדושה

המדרש מספר על קורח שרצה לקנטר את משה ושאל אותו האם טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה? אמר לו משה חייבת. אמר לו קורח פתיל אחד של תכלת פוטר את כל הטלית. טלית שכולה תכלת אינו דין שתפטור את עצמה?!

במבט ראשון נראה כי ביקורתו של קורח מכוונת ליחס שבין טעמי המצוות לגדריהן. קורח מציע פרשנות לטעמיה של מצוות ציצית והוא מבקש כי גדריה של מצוות הציצית יהיו בהתאם לטעמים אותם הוא מציע. משה המתנגד לבקשתו של קורח נתפס כמיצג תפיסה פורמאלית נוקשה.

ואולם ייתכן וטענתו של קורח אינה מבוססת על בחינת טעמיה של המצווה אלא על "הפליה". בפרשתנו מספרת התורה על המעיל של הכהן הגדול שהיה כליל תכלת. הגמרא במסכת מנחות מלמדת אותנו כי למרות זאת היה המעיל פטור מציצית. המעיל שהיה עשוי תכלת ופטור מציצית היווה איפוא השראה לשאלתו של קורח. שאלתו של קורח לא היתה שאלה תמימה אודות הלכות ציצית. קורח ביקש לדעת מדוע אהרון הלובש טלית שכולה תכלת פטור מציצית ואילו אם הוא ילבש טלית שכולה תכלת יהיה חייב בציצית.

על מנת להשיב על שאלה זו נבחן תחילה מה מסמלת התכלת שבציצית. מעיון במדרשי חז"ל עולה כי התכלת מסמלת את הקדושה. כך, למשל, מצאנו: "מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן". קריאת שמע מסמלת קבלת עול מלכות שמים. לפני שאנו מקבלים עלינו עול מלכות שמים נדרשים אנו להבדיל בין תכלת ללבן – בין הקודש לחול.

וקדושה זו מה טיבה? האם הקדושה סגולה היא הניתנת לנו מאת בורא עולם או שמא שליחות וייעוד? נראה שבדבר זה נחלקו משה וקורח. טענתו של קורח היתה כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'. עם ישראל קדוש מטבעו ואין לו כל צורך להתקדש. הקב"ה טבע בנו את הקדושה ואין צורך לעשות דבר בשבילה. משה רבינו השיב לקורח כי בדבר זה נבדלו הכהנים מעדת ישראל. כל איש ישראל הרוצה להתקדש לפני ה' נדרש לעמול ולעבוד קשה. הקדושה הינה שאיפה ויעוד והיא לא באה לאדם אלא על ידי קיום מצוות. המצוות הן המקדשות את האדם. הכהנים, בשונה מעדת ישראל, זכו לקדושה סגולית. הם ורק הם זוכים לקדושה שאינה תלויה בקיום מצוות. ברוח זו יש להבין את דבריו של משה לקורח: "המעט מכם כי הבדיל אלהי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את עבדת משכן ה' ולעמד לפני העדה לשרתם. ויקרב אתך ואת כל אחיך בני לוי אתך ובקשתם גם כהנה". על ידי קיום מצוות התקדשתם וזכיתם להתקרב לה'. לבקש גם כהונה אינכם יכולים.

על רקע זה נסביר את המחלוקת בין קורח למשה אודות חיובה של טלית שכולה בציצית.

פתיל התכלת, המקדש את הבגד, מסמל את הקדושה הבאה בזכות קיום מצוות. הטלית שכולה תכלת מסמלת קדושה עצמית שאינה נובעת מקיום מצוות. בקשתו של קורח לפיה הטלית שכולה תכלת לא תתחייב בפתיל תכלת מסמלת את רצונו של קורח לקדושה שאינה תלויה בקיום מצוות. משה רבינו דוחה בקשה זו. כדי להתקדש נדרשת עבודה קשה. לפיכך גם הטלית שכולה תכלת תתחייב בציצית. אהרון והוא בלבד ורק בעומדו לפני ה' פטור מציצית. ביציאתו מהמקדש חייב גם הוא בציצית כאחד האדם.

את ההבחנה בין קדושה הנובעת מקיום המצוות לקדושה סגולית הטמיעו חז"ל בנוסח הברכות שתיקנו לנו. הנוסח של ברכת המצוות אותו אנו מברכים הוא: "אשר קדשנו במצוותיו". רוצה לומר הקב"ה מקדש אותנו באמצעות קיום מצוות. מאידך, הכהנים הנושאים את כפיהם מברכים לפני הברכה: "אשר קדשנו בקדושתו של אהרון". רוצה לומר קדושת הכהנים אינה נובעת מקיום מצוות אלא מהיותם צאצאי אהרון הכהן.

הרב אופיר סעדון, עו"ד