פרשת השבוע: תרומה / הרב אופיר סעדון, עו"ד

תרומה

אימתי הצטווינו על המשכן

פרשת תרומה עוסקת בציווי הגדול שציווה הקב"ה את משה על בניית המשכן. והנה על אף חשיבותו של ציווי זה התורה אינה כותבת אימתי נצטווה משה על בניית המשכן. לפיכך נחלקו ראשונים בדבר.

רש"י (לא, יד) בעקבות מדרש תנחומא (ח) דחה את מועד הציווי עד לאחר מעשה העגל: אין מוקדם ומאוחר בתורה: מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים היה. הרמב"ן, לעומתו, סרב להפוך את סדר המקראות. לדידו פרשות תרומה ותצווה במקומן עומדות (ויקרא ח, א).

נחמה ליבוביץ' בשיעורה הראשון לפרשת תרומה: "ועשו לי מקדש" הציעה לחבר בין מחלוקת זו למחלוקת אחרת בראשונים אודות אופיו של הציווי על הקורבנות: האם ציווי לכתחילה או ציווי בדיעבד. לדעת הרמב"ם (מורה נבוכים ג, לב) הציווי על הקורבנות ניתן לעם ישראל בדיעבד ורק מתוך רצון להרחיק את פולחן העבודה זרה שהיו דבקים בו. מנגד, סבור הרמב"ן כי הציווי על הקורבנות ניתן כציווי לכתחילה ומתוך מטרה נעלה של השראת שכינה (ויקרא א, ט).

מעמדם הלכתחילה של הקורבנות לדעת הרמב"ן בא לידי ביטוי בקשר הישיר והעמוק שבין מעמד הר סיני לבין הציווי על המשכן. התעקשותו של הרמב"ן להסביר כי הציווי על המשכן היה מיד לאחר מעמד הר סיני נובעת מתפיסתו את המשכן כהמשך ישיר להתגלות האלוהית שהיתה בהר סיני. וכך כותב הרמב"ן בהקדמתו לפרשת תרומה: וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר. וכמו שנאמר שם (לעיל כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב (דברים ה כא) הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה' מלא את המשכן (להלן מ לד).

מנגד, פירושו של הרמב"ם למעשה הקורבנות עולה בקנה אחד עם מיקומו של הציווי לאחר חטא העגל. מלכתחילה לא אמור היה להיבנות משכן. ואולם, משנכשל העם בחטא העגל מתיר לו האל לעובדו באמצעות המשכן והקורבנות. מעין השלמה עם טבעו האנושי של האדם הנדרש למוחש ולמורגש.

הכרעה במחלוקת?

העמימות בכתוב בנוגע לזמנה של פרשת תרומה מאפשרת הן את קריאתו של הרמב"ן והן את קריאתו של רש"י. לצד האמור נזכיר כי הציווי על המשכן נזכר גם בפרשת ויקהל, לאחר חטא העגל, וזאת בהתאם לקריאתו של רש"י.

לפיכך ייתכן והכתוב מבקש מאיתנו לקרא את הפסוקים פעמיים, פעם אחת כקריאתו של הרמב"ן ופעם נוספת כקריאתו של רש"י. בהתאם ייתכן והקב"ה ציווה על המשכן שתי פעמים. בפעם הראשונה ציווה הקב"ה על המשכן לאחר מעמד הר סיני וכהמשך ישיר לו כדעת הרמב"ן. ובפעם השניה לאחר חטא העגל וכדעתו של רש"י. ומדוע צריך היה הקב"ה לצוות על המשכן פעם נוספת לאחר חטא העגל?

לאחר שחטאו ישראל בחטא העגל מספרת לנו התורה כי הקב"ה ביקש לסלק שכינתו מביניהם (שמות לג, ג) כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ: משמעותם המעשית של דברים אלה הינה ביטולו של הציווי על בניית המשכן. המשכן שנועד להשראת שכינה אינו יכול להתקיים. שהרי אין הקב"ה חפץ עוד להשכין שכינתו בעמו.

משה רבינו, רעיא מהימנא, סרב לקבל את רוע הגזרה והתפלל לה' כי יחזור להשכין שכינתו בעמו: וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא (שם לד, ט) בזכות תפילתו של משה חזר האל להשכין את שכינתו. באופן מעשי בא הדבר לידי ביטוי בציווי מחודש על המשכן. משחזרו ישראל בתשובה לאחר חטא העגל נמצאו ראויים להשראת שכינה מחדש. לפיכך ציווה האל את משה פעם נוספת על המשכן לאחר חטא העגל וכדעתו של רש"י.

הרב אופיר סעדון, עו"ד