פרשת השבוע: תשעה באב/ הרב אופיר סעדון, עו"ד

תשעה באב – אחריותו של מנהיג

הגמרא מספרת כי ירושלים חרבה בגלל קמצא ובר קמצא. ומעשה שהיה כך היה.

היה היה איש עשיר שהיה לו אוהב בשם קמצא ושונא בשם בר קמצא. עשה סעודה ואמר לשמשו לך והזמן את קמצא. הלך שמשו והזמין בטעות את בר קמצא. פגש האיש העשיר את האורח הלא קרוא בסעודתו ואמר לו שיקום ויצא מביתו. אמר לו כיוון שבאתי הרשה לי להישאר ואשלם לך את דמי סעודתי אך האיש העשיר סרב. אמר לו אשלם לך מחצית סעודתך. והאיש העשיר המשיך לסרב. אשלם לך את כל סעודתך אך האיש העשיר לא רק שסרב אלא שתפסו והוציאו מביתו.

אמר בר קמצא לעצמו. הואיל וישבו חכמים באותה סעודה ולא מחו הרי שהדבר נוח להם. אלך ואלשין עליהם לקיסר הרומאי. הלך ואמר לו מרדו בך היהודים. אמר לו הקיסר מניין לך? אמר לו בר קמצא שלח להם קורבן ונראה אם יקריבו את הקורבן בשמך. שלח הקיסר עגלה משולשת (קורבן מהודר). הטיל בר קמצא מום נסתר בקורבן – מום שליהודים נחשב מום ולרומאים אינו נחשב מום.

רצו החכמים להקריב את הקורבן משום שלום מלכות. אמר להם זכריה בן אבקולס אם תקריבו את הקורבן יאמרו הבריות שניתן להקריב קורבנות שיש בהם מום. רצו החכמים להרוג את בר קמצא כדי שלא ילשין. אמר להם זכריה בן אבקולס אם תהרגו את בר קמצא יאמרו הבריות שעונשו של מי שמטיל מום בקודשים מיתה.

אמר רבי יוחנן – ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו!

סיפור מפורסם זה על ההתרחשות שלפני החורבן מורכב מעוולות רבות הנעשות על ידי כל הדמויות הנזכרות בו. העשיר, המזמין רק את חבריו ונוהג ברישעות רבה כנגד בר קמצא, המשרת שטעה, בר קמצא שמסר את אחיו היהודים למלכות, זכריה בן אבקולס שטעה בפסיקתו והקיסר שהחריב את המקדש. בהמשך הסיפור מתברר כי הקנאים שרפו את אוצרות המזון שהיו בירושלים וכך החלישו את יושבי העיר. והנה למרות האשמה המיוחסת לכל אחד מגיבורים אלה מטילה הגמרא את מלוא האחריות על גיבור אחד בלבד – זכריה בן אבקולס.

יאמרו

ייתכן והתשובה לשאלתנו זו רמוזה בהמשך הגמרא:

אבא סיקרא היה ראש הביריונים ובן אחותו של רבן יוחנן זכאי היה. שלח רבן יוחנן בן זכאי לאבא סקרא בא אלי בצינעה. בא אליו. אמר לו מדוע אתם שורפים את אוצרות המזון ומביאים רעב על יושבי העיר? אמר לו אבא סקרא – מה אעשה? אם אומר דבר לחיילים שלי – יהרגו אותי.

אמר לו רבי יוחנן נסה למצוא לי תקנה שאוכל לצאת מהעיר אולי תהא מעט הצלה. הציע לו אבא סקרא שיציג את עצמו כעומד למות ויבואו כולם לנחם את משפחתו וישימו אותו בארון עם נבלה שריחה כריח של מת ויאמרו שמת וכך יוכלו להוציא אותו מהעיר.

כשהגיעו לשערי החומה וביקשו להוציאו מן החומות רצו הקנאים לוודא שרבן יוחנן בן זכאי אכן מת. ביקשו הקנאים לדקור את גופתו של רבן יוחנן בן זכאי מבעד לתכריכיה. אמר להם אבא סקרא אם תדקרו אותו יאמרו הרומאים שיראו את גופתו – "רבם דקרו"! רצו הקנאים לדחוף את גופתו. אמר להם אבא סקרא אם תדחפו אותו יאמרו הרומאים שיראו את גופתו: "רבם דחפו".

רבן יוחנן בן זכאי שואל את בן אחותו, ראש השודדים, מדוע גורמים הבריונים למות העיר ברעב? מדבריו של ראש הבריונים עולה כי הוא מודע לסכנה הנגרמת ממעשיהם אך אין הוא יכול לפעול בהתאם שמא יהרג בידי הבריונים. מי שמתואר תחילה כראש הבריונים מתברר כדמות נטולת השפעה של ממש.

הרמז הספרותי הופך בולט יותר בדו שיח שבין אבא סיקרא לבריונים. הבריונים מבקשים לדקור את "גופתו" של רבן יוחנן בן זכאי. אבא סיקרא משכנע אותם שלא לעשות כן תוך שימוש בלשונו של זכריה בן אבקולס – יאמרו רבן דקרו! הבריונים מבקשים לדחוף את "גופתו" של רבן יוחנן בן זכאי ושוב אותו טיעון בדבריו של אבא סיקרא – יאמרו רבן דחפו!

זכריה בן אבקולס, בדומה לאבא סיקרא, יודע מה הדבר הנכון לעשות. אין ספק כי פיקוח נפש של עם ישראל מאפשר להקריב קורבן עם מום. אין גם ספק כי בר קמצא מסכן את עם ישראל ועל כן צריך להורגו. ואולם בדומה לאבא סיקרא מפחד הוא לממש פתרונות אלה בשל שיקולים זרים. אבא סיקרא מפחד מתגובתם של הבריונים וזכריה בן אבקולס מפחד מתגובתם של החכמים.

זכריה בן אבקולס, בדומה לבריונים, מנמק דבריו ביאמרו. הבריונים חוששים מה יאמרו הרומאים (יאמרו רבן דקרו ו – יאמרו רבן דחפו) וזכריה בן אבקולס מפחד מה יאמרו החכמים (יאמרו בעלי מומים קרבים לגבי מזבח ו – יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג).

זכריה בן אבקולס אינו נתפס כמי שטעה בדבר הלכה בלבד. זכריה בן אבקולס נתפס כמי שתפיסת עולמו שייכת לעולמם של הבריונים. כמי שהיה בכוחו להנהיג ובחר להיות מונהג. רפיסות זו בהתנהגותו של זכריה בן אבקולס באה לידי ביטוי גם באופן התייחסותו לשאלה שהתעוררה. החכמים שהיו במקום הציעו פתרונות מעשיים. זכריה בן אבקולס לא הציע דבר. זכריה בן אבקולס רק ציין את הבעיות המתעוררות מפתרונות אלה. מה כדאי לדעתו לעשות? ברירת המחדל של לא לעשות דבר רק משום שיש בעיות בפתרונות המוצעים מלמדת על בריחה מאחריות. זכריה בן אבקולס מתחמק מהכרעה.

רבן יוחנן בן זכאי

דמותו של זכריה בן אבקולס מעומתת עם דמותו של רבן יוחנן בן זכאי. בהמשך הסיפור מובאת התלבטות קשה שהיתה לו לרבן יוחנן בן זכאי. הקיסר מציע לו שיביע משאלה. באופן מפתיע רבן יוחנן בן זכאי אינו מבקש את הצלתה של ירושלים:

לאחר שיצא רבן יוחנן בן זכאי מן החומה פגש את הקיסר והתחבב עליו. הציע הקיסר לרבן יוחנן בן זכאי לבקש משאלה. ביקש רבן יוחנן בן זכאי את יבנה וחכמיה. קרא רב יוסף על רבן יוחנן בן זכאי ויש אומרים שהיה זה רבי עקיבא: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל". צריך היה רבן יוחנן בן זכאי לבקש את ירושלים! והוא, רבן יוחנן בן זכאי, חשב אם אבקש את ירושלים גם את יבנה לא אקבל.

רבן יוחנן בן זכאי ניצב בפני הכרעה קשה – האם לבקש את יבנה וחכמיה ובכך להציל את עולם התורה ואת עם ישראל או לבקש את ירושלים ובכך לסכן את הכל. עמדתם של הבריונים, השולטים ברחוב, ברורה. אין ספק כי יבאש ריחו של רבן יוחנן בן זכאי בעיני ההמון. אמנם ייתכן כי בסתר ליבו מעריך העם את פועלו של רבן יוחנן בן זכאי וייתכן ואף רוב הציבור חושב כך אך קולו של ציבור זה אינו נשמע. הרחוב נשלט על ידי הבריונים והקיצונים. מדרש אבות דרבי נתן מספר על דו שיח בין רבן יוחנן בן זכאי לאנשי ירושלים:

רבן יוחנן בן זכאי ביקש שישלימו עם הרומאים ואילו הקנאים סרבו ואמרו שיהרגו את הרומאים. וכל דבר שהיה אומר להם היו אומרים לו רבן יוחנן בן זכאי אוהבו של מלך!

"הרחוב" כעס מאד על רבן יוחנן בן זכאי. דברי החכמה שאומר רבן יוחנן בן זכאי לבני דורו נופלים על אוזניים ערלות. רבן יוחנן בן זכאי יצא מן העיר כמת והנה הוא חי. ההמון השומע על כך מוסיף כעס על כעסו. אם ישמע ההמון שרבן יוחנן בן זכאי יכול היה לבקש את ירושלים יגיע כעסו של ההמון לשיאו.

והנה מתברר כי לא ההמון לבדו כועס על רבן יוחנן בן זכאי. רב יוסף ואולי אף רבי עקיבא, החכם החשוב מכולם, מותחים ביקורת נוקבת מאין כמותה על החלטתו של רבן יוחנן בן זכאי. משיב חכמים אחור ודעתם יסכל.

רבן יוחנן בן זכאי מודע לביקורת אך מכיוון שמאמין הוא בדרכו בלב שלם אין הוא זז ממנה כמלוא הנימה. רבן יוחנן בן זכאי אינו שואל את עצמו מה יאמר ההמון. רבן יוחנן בן זכאי אף אינו שואל את עצמו מה יאמרו החכמים. רבן יוחנן בן זכאי שואל את עצמו שאלה אחת בלבד – מה חושב רבן יוחנן בן זכאי. רבן יוחנן בן זכאי, בניגוד לזכריה בן אבקולס, פועל בהתאם לאמונתו ובהתאם לצו מצפונו.

הרב אופיר סעדון, עו"ד הינו בעל משרד עו"ד המתמחה בתחום מיסוי מקרקעין

התחברות למערכת
מס׳ רשיון לא תואם
האתר החדש של ועד מחוז תל אביב כבר כאן! אם אתם נתקלים בבעיה במהלך הגלישה, אנא צרו קשר במייל support@talpress.co.il