עורך הדין הפונה קיבל לידיו ייצוג של לקוח בתביעה אזרחית. במסגרת קבלת הייצוג חתם הלקוח על יפוי כוח והסכם שכר טרחה, לפיו תשלום אגרות אינם נכללים בשכר הטרחה המשולם. הלקוח מסר לעורך הדין הפונה המחאה בגין אגרת פתיחת תיק והאחרון ניגש למזכירות בית המשפט לשם ביצוע הנדרש. במזכירות בית המשפט הוברר לו כי לא ניתן לשלם אגרה אלא בהמחאה על שם עורך הדין, ומשכך שולמה האגרה באופן זה. ההמחאה שהועברה על ידי הלקוח הופקדה בחשבון המשרד ולימים התברר כי המחאה זו חוללה.
הלקוח אינו מסכים לשלם את אגרת בית המשפט לעורך הדין הפונה. עורך הדין מבקש לדעת כיצד עליו לנהוג במצב הדברים שנוצר, שכן הוא שוקל להגיש את ההמחאה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ואף לפעול לסגירת תיק התובענה אשר לשמו שכר הלקוח את שירותיו.
ועדת האתיקה סברה כי מקום בו לא יסיר הלקוח את המחדל, קרי: יעביר את מלוא התשלום בגין האגרה לעורך הדין הפונה, נראה כי תיווצר בין הצדדים יריבות, אשר תוביל לניגוד עניינים.
כמו כן, סברה הועדה כי לא ניתן למחוק את התביעה שכן לפעולה זו עשויה להיות משמעות משפטית לחובת הלקוח, ועל כן יש להימנע מכך.
