עורך הדין הפונה קיבל על עצמו לייצג נתבעת בתביעת לשון הרע, ומשפנה לב"כ הצד שכנגד – נמסר לו שהוא מנוע מלטפל בעניין מאחר שהתובע פנה גם אליו לייצוג.
לדבריו, אינו זוכר את המקרה אך ככלל הוא נוהג לבקש מלקוחות פוטנציאליים לשלוח חומרי ראיות כדי לבחון את רצינותם, ולבצע הכנה לקראת הפגישה המבוקשת, במידה שזו תיקבע. מבירור שערך במשרדו עלה כי התובע אכן פנה ושלח חומרים במייל לבקשת המזכירה, אך לבסוף לא הגיע כלל לפגישה.
עמדת ועדת האתיקה התבקשה בשאלה אם במקרה דנא נוצר ניגוד אינטרסים שמונע המשך ייצוג בתיק.
ועדת האתיקה מצאה כי בנסיבות בהן עורך הדין בחן מסמכים וחומר ראיות מלקוח פוטנציאלי – נוצר חשש לניגוד עניינים בייצוג הצד שכנגד באותו עניין, גם אם בסופו של דבר לא התקיימה פגישה, וזאת מאחר שכתוצאה משיטת העבודה האמורה נמצאו בידי עורך הדין מסמכים בעלי זיקה ישירה לתביעה הנדונה.
במצב דברים זה המליצה ועדת האתיקה לעורך הדין להימנע מייצוג הצד שכנגד בתביעה, תוך הפנייתו בהקשר זה לסעיף 16(א)(2) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986.
