שופט אחר היה ללא ספק אדם מוכשר. הוא חיבר ספרי ילדים שזכו לתפוצה, אך למרבה הצער, ידיעותיו בשדה המשפט היו מצומצמות למדי. אותה תקופה קבע החוק שאי-אפשר לקבל צווי מניעה כנגד המדינה, אך נתברר שבמקרה אחד הוא נתן צו כזה.
נכנסה ללשכתו פרקליטה צעירה מפרקליטות המחוז, ואמרה לו: "אדוני השופט, אדוני נתן צו מניעה נגד המדינה?" הרים השופט את עיניו ושאל: "אז מה?" אמרה הפרקליטה: "אי-אפשר לתת צו כזה, על פי חוק". שאל השופט: "איזה חוק?" הפרקליטה הראתה לו את הנוסח המפורש של החוק. תשובת השופט הדהדה עוד זמן רב בשיחות בין עורכי הדין. אמר השופט: "תראה! תראה!"
- צו מניעה נגד המדינה. הממשלה בישיבת הכנסת, 1951 * צילום: טדי בראונר, לע"מ