עורך הדין הפונה ערך צוואה עבור לקוח שביקש להוריש את רכושו לבתו ולא ליתר חמשת ילדיו, ובמקביל הגיש עבורו בקשה לצו ירושה בעניינה של רעייתו שנפטרה ללא צוואה. אחד מהילדים הסכים להסתלק מחלקו בעיזבון האם לטובת האב מבלי שהוא מודע לכך שלמעשה צוואתו מנשלת אותם מהירושה, ואילו ילד אחר חזר בו מהסכמתו זו משגילה את דבר הצוואה.
בנסיבות אלו מבקש עורך הדין הפונה לדעת אם חלה עליו חובה לעדכן את הבן שחתם בפניו על תצהיר ההסתלקות ושאינו מודע לצוואה, וזאת כאשר הבן עצמו לא התנה את החתימה בקבלת הירושה העתידית.
על עורך דין חלה החובה האתית לשמור בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, תוך כדי מילוי תפקידיו, זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת (ר' כלל 19 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986).
חובה זו חלה גם בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש בקשר לדברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ושיש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם (ר' סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961).
לפיכך, ועדת האתיקה הבהירה כי בהיעדר ויתור מפורש מאת הלקוח חלה חובת הסודיות וחשיפת הפרטים אודות תוכנה של הצוואה לבן עלולה להיחשב כעבירה אתית.
