עורך הדין הפונה מייצג לקוח בבית הדין הרבני. ב"כ הצד שכנגד מבקש הסכמתו לדחיית דיון לאור קיומו של דיון מקביל בבית המשפט המחוזי ומציע מועדים חלופיים סמוכים, ואילו מרשו עומד על כך שהדיון לא יידחה וטוען שישנם עורכי דין אחרים ממשרדו של ב"כ הצד שכנגד שיכולים להתייצב במקומו.
החובה האתית לנהוג ביחס חברי כלפי חבר למקצוע מוחרגת למצב בו מתקיימת פגיעה בעניינו של לקוח, וזו מוגדרת בסעיף 26 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 בתור "פגיעה משמעותית שיש בה כדי לגרום ללקוח נזק של ממש".
בנסיבות המתוארות, נוכח טיבה של בקשת הצד שכנגד לדחות את הדיון המשפטי בשל דיון מקביל בבית המשפט המחוזי, כאשר מוצעים מצדו מספר מועדים סמוכים וכאשר הוא מדגיש כי הוא עורך הדין היחיד המטפל בתיק זה מטעם משרדו, נראה כי סירובו של הלקוח לדחיית הדיון אינה גוברת על החובה לנהוג יחסי חברים.
