אחת בשנה

אחת בשנה חוגגים אנו את חג הסוכות. בחודש תשרי, פחות משבוע לאחר יום הכיפורים, מזמינים אנו את הקב"ה לסוכתנו והוא בא ומשרה בה את שכינתו. מיום טוב ראשון עד יום טוב אחרון של חג שמחים אנו בהשראת שכינה זו. אף יום טוב אחרון לא נתקן אלא על שום שקשה עלינו הפרידה. ואומר המדרש כי אף על הקב"ה קשה הפרידה ועל מבקש הוא מאיתנו שנישאר עימו עוד יום אחד טרם נפרדים אנו עד לשנה הבאה.

ופרידה זו על שום מה? מה ראה הקב"ה להיפרד מעימנו אם קשה עליו פרידה זו? דוד המלך, נעים זמירות ישראל, התחנן לאלוהיו כי ישב ביתו כל ימי חייו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. אנו מבקשים מהיושב בשמים כי יתהלך בינינו כפי שנאמר ורוח אלוהים מרחפת בתוך הגן וישכין שכינתו בתוכנו כל ימות השנה. ואף הוא מצטער בפרידתו וקשה היא עליו. מדוע אם כן אחת בשנה?

גירוש אדם הראשון מגן עדן

התשובה לשאלתנו היא, כי השראת השכינה בין הבריות הינה הדרך הראויה ואף כך נברא העולם, ואולם חטא האדם הראשון, ובחטאו גורש מגן העדן ואין הוא עוד זכאי לכך. מיני חטא האדם הראשון אשר התפתה, ונטה אחרי תאוות חושיו הגופניים, גרש האל את האדם מביתו ואין אנו עוד שורים במחיצתו.

מצב זה בו אנו נמצאים קשה עלינו וקשה על השכינה ואולם הדרך לפותרו אינה קלה. אם חפץ האדם, אשר גורש מגן העדן, לשחזר ימים ראשונים עליו  להזמין את אלוהיו אל ביתו. עליו להיות ראוי להזמנה זו ועל כן אך טבעי שיזמינו לאחר יום הכיפורים. ידון בכסה וישוב בתשובה בעשור. בתשובה, בתפילה ובצדקה יתפלל לאלוהיו ויתכפרו לו חטאיו ויטוהר מעוונותיו. או אז יבנה לאל קיתון ארעי ואישה לאלוהיו יקריב בו. ואם יזכה, ישוב האל לשכון בביתו וישרה בו שכינתו כבראשונה.

תשובה שלימה

מקובלים אנו מגדול פוסקנו, הרמב"ם, כי אין התשובה שלימה עד שיעמוד החוטא בניסיון אשר נכשל בו בראשונה. אם הוא עומד בכוחו ואפשרות יש לו לחטוא ואין הוא חוטא הרי שתשובתו שלימה ועוונות נעשים לו כזכויות. וככל שניסיונו גדול כך תשובתו שלימה יותר. אף אנו בחג הסוכות חפצים לשוב בתשובה שלימה לפני ה' ומבקשים לשוב בתשובה שלימה לפניו.

על מנת להשיב על שאלה זו חיבר מדרש רבה בין האתרוג אותו נוטלים לבין פרי עץ הדעת ממנו אכל אדם הראשון:

"מה היה אותו אילן שאכל ממנו אדם וחווה?… רבי אבא מן עכו אמר אתרוג היה. הדא הוא דכתיב ותרא האישה כי טוב העץ למאכל. אמרת צא וראה איזהו אילן שטעם עצו נאכל כפריו ואין אתה מוצא אלא אתרוג."

אדם וחווה נכשלו ולקחו מפרי עץ הדעת ואכלוהו. אנו לוקחים את פרי עץ הדעת ואין אנו אוכלים אותו אלא מגביהים אותו לפני ה'. וכדי שתהא התשובה שלימה ומובחרת אנו מהדרים בניסיון זה ונוטלים את האתרוג המובחר ביותר. ואף מקפידים אנו שיהיה ראוי לאכילה שהרי כך נאמר אתרוג שאינו ראוי לאכילה פסול. אין הניסיון שלם ואין התשובה שלימה אלא במקום שעומד האדם בפיתוי. ואף רמז יש בלשון הפסוקים לתיקון זה: כנגד מה שנאמר על חווה: ותיקח מפריו ותאכל ותיתן גם לאישה עמה ויאכל נצטווינו ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר…. את פרי עץ ההדר לוקחים אנו ומגביהים אותו לפני ה' ושבים בתשובה שלימה. הרב אופיר סעדון, עו"ד