פרשת השבוע: פרשת בראשית / הרב אופיר סעדון, עו"ד

מה היה חטאו של קין

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיקֹוָק: וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְקֹוָק אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו: וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ: הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ: (בראשית ד, ג – ז)

מדוע לא קיבל הקב"ה את מנחתו של קין? רש"י מסביר כי קורבנו של קין היה קורבן נחות: מפרי האדמה – מן הגרוע.

מדבריו של האבן עזרא נראה כי אף הוא מותח ביקורת על קורבנו של קין ואולם ביקורת זו מרוככת היא. האבן עזרא אינו מרחיק לכת ואומר כי המדובר בקורבן גרוע אלא שלא היה מן המובחר: ובעבור שכתוב מבכורות צאנו יש סמך שלא הביא מן הביכורים. הביטוי ביכורים בו נוקט האבן עזרא רומז כמובן למצוות הביכורים. הבל הביא מבכורות צאנו ואילו קין לא הביא מן הביכורים.

לצד ההשוואה המילולית בין קורבנו של הבל לקורבנו של קין ניתן למצוא סעד נוסף לפירושו של האבן עזרא. הביטוי פרי האדמה נזכר בתורה בפרשתנו ובמצוות הביכורים, בלבד:

וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: (דברים כו, ב)

ואולם בעוד שבמצוות הביכורים אנו נדרשים להביא לה' את ראשית פרי האדמה, קין הביא מפרי האדמה "סתם". קורבנו של קין אמנם לא היה קורבן גרוע, כפי שכתב רש"י, אך בשונה מקורבנו של הבל לא היה מן הראשית.

סיכומו של דבר, לדעת רש"י קורבנו של קין נדחה הואיל והיה מטיב גרוע, ולדעת האבן עזרא קורבנו של קין נדחה הואיל ולא היה מן הראשית.

ההנחה העומדת ביסוד שני פירושים אלה היא כי המדד לקבלת הקורבן על ידי ה' הינו איכות הקורבן. כביכול ה' שועה לקורבן על בסיס טיבו בלבד. ואולם הנחה זו קשה היא. נביאי ישראל הגדולים, ישעיהו וירמיהו, יצאו חוצץ כנגדה. לדבריהם, הקב"ה נענה לקרבנם של נקיי הכפיים וברי הלבב, ללא תלות באיכות הקורבן.  .

כך בנבואתו הראשונה (א, יא – יז) מלין ישעיהו הנביא על ריבוי הקורבנות של עם ישראל בשעה שידיהם דמים מלאו:

לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר יְקֹוָק שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי: כִּי תָבֹאוּ לֵרָאוֹת פָּנָי מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי: לֹא תוֹסִיפוּ הָבִיא מִנְחַת שָׁוְא קְטֹרֶת תּוֹעֵבָה הִיא לִי חֹדֶשׁ וְשַׁבָּת קְרֹא מִקְרָא לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה: חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי הָיוּ עָלַי לָטֹרַח נִלְאֵיתִי נְשֹׂא: וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ: רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי חִדְלוּ הָרֵעַ: לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה:

ירמיהו הנביא (ז, א – יא) אף הוא מוכיח את העם על יחסם למקדש כאל מקום המכשיר את כל חטאיהם. ירמיהו נלחם בנביאי הבעל הזורעים בעם את האמונה לפיה לא ייחרב המקדש לעולם אף אם העם ירבה לפשוע:

הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק לֵאמֹר: עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית יְקֹוָק וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק כָּל יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַיקֹוָק:  כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה: אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל יְקֹוָק הֵיכַל יְקֹוָק הֵיכַל יְקֹוָק הֵמָּה: כִּי אִם הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת דַּרְכֵיכֶם וְאֶת מַעַלְלֵיכֶם אִם עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ: גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם: וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם: הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל: הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה: הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי נְאֻם יְקֹוָק: ס

מעבר לכך שתי שאלות נוספות טורדות את מנוחתנו:

השאלה האחת נוגעת לתיאור התייחסותו של ה' לקין, להבל ולמנחותיהם: וַיִּשַׁע יְקֹוָק אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה. מדוע נאמר כי ה' לא שעה אל קין והרי כלל לא מצינו שקין התפלל לה'? באופן דומה נאמר אצל הבל כי ה' שעה אליו ואל מנחתו. האם הבל התפלל לה'?

השאלה השניה נוגעת לתגובתו המפורטת של ה' לקין: וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ: הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ: קין מאוכזב מאד שמנחתו לא התקבלה. מה, איפוא, מקום לתמיהתו של האל: לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. כמו כן המשך דבריו של האל לקין מלמד כי קין חטא. האונקלוס (ורש"י בעקבותיו) מתרגם את הביטוי "שאת" כסליחה. אם תתקן את דרכיך תזכה לסליחה. וכי מה חטאו שנצרך הוא לסליחה? האם מי שמביא קורבן שאינו מהודר חוטא הוא לה'? כללו של דבר, דברי מוסר אלה לקין מלמדים על פגם משמעותי באישיותו של קין הרבה מעבר לבעיה, לכאורה, הקיימת בקורבנו של קין.

לאור קשיים אלה נציע כי הקב"ה לא קיבל את קורבנו של קין לא בשל איכות קורבנו אלא בשל מעשיו המקולקלים! התורה אמנם אינה מפרטת מעשים אלה אך דומה כי מתגובתו של הקב"ה ניתן ללמוד על חומרת מעשיו לפני שהקריב את הקורבן: וַיִּשַׁע יְקֹוָק אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה – מדוע לא שעה ה' למנחתו של קין? הואיל וה' לא שעה לקין עצמו. ומדוע שעה ה' למנחתו של הבל? הואיל ושעה ה' להבל עצמו. הווה אומר הקורבן אינו תחליף למוסר ולמידות. אדרבא המוסר והמידות הטובות הינם תנאי להקרבת הקורבנות. בהיעדרם הקורבן אינו רצוי לפני ה'.

שאלתו של הקב"ה לקין – למה נפלו פניך, על רקע זה באה. קין הקריב קורבן לפני הבל. קורבן זה יכול שהיה מהודר בכל ההידורים ואף על פי כן לא התקבל לרצון. לפיכך התפלא קין מאד מדוע לא נרצה קורבנו. או אז אומר הקב"ה לקין הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב – שְׂאֵת. אם תיטיב את מעשיך תוכל להקריב קורבנות לפני. בניגוד ל – נִלְאֵיתִי נְשֹׂא שנאמר בישעיהו ואשר משמעותו כי הקב"ה נלאה מקורבנות בני ישראל אומר הקב"ה לקין כי אם יטיב את מעשיו יהיו קורבנותיו לרצון לפני ה'. דבריו של הקב"ה מהווים אזהרה חמורה אך גם הדרכה אבהית לקין. על רקע הפגמים המוסריים אשר דבקו בקין מזהיר אותו ה' לבל ייכנע ליצרו, וכי בכוחו לעשות כן. אמנם תשוקתו של קין ליצרו אך בכוחו למשול בו.

ומהי הדרך המוסרית בה על האדם לילך על מנת שהקב"ה ישעה לתפילתו?  "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". התורה, אותה אנו מתחילים לקרוא מחדש השבת, ובפרט ספר בראשית המתאר את הערכים עליהם היא מושתתת, מהווים עבורנו מצפן מוסרי בכל אורחות חיינו.

הרב אופיר סעדון, עו"ד