פרשת השבוע: פרשת חיי שרה / הרב אופיר סעדון, עו"ד

זוגיות במקרא

שרה אמנו ורבקה אמנו עומדות בפני דילמה דומה. שתיהן מבכרות בן אחד על פני בן אחר ושתיהן מבקשות להביא את בן זוגן לפעול בהתאם. שרה מבקשת כי אברהם יגרש את ישמעאל מתוך העדפה ברורה ליצחק ורבקה מבקשת כי יעקב יקבל את הברכות במקומו של עשו.

הדמיון הרב בין שני המצבים מחדד כמובן את הבדלי הגישה בין שרה לרבקה. בעוד ששרה נושאת את דבריה באופן גלוי כלפי אברהם וַתֹּ֙אמֶר֙ לְאַבְרָהָ֔ם גָּרֵ֛שׁ הָאָמָ֥ה הַזֹּ֖את וְאֶת־בְּנָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א יִירַשׁ֙ בֶּן־הָאָמָ֣ה הַזֹּ֔את עִם־בְּנִ֖י עִם־ יִצְחָֽק: (בראשית כא, י) הרי שרבקה מעלימה את רצונה מיצחק ופועלת באופן עקיף כדי לשנות את החלטתו. ואף בשעה שהיא מבקשת להציל את יעקב מפני עשו המבקש להורגו אין היא חושפת את צפונות ליבה בפני בעלה: וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל־יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם־לֹקֵ֣חַ יַ֠עֲקֹב אִשָּׁ֨ה מִבְּנֽוֹת־חֵ֤ת כָּאֵ֙לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים: (בראשית כז, מו). כך במסווה של התנגדות לבנות חת גורמת היא ליעקב לשלוח את יעקב חרנה ובכך להצילו מפני עשו.

ייתכן ופעולתה של שרה באופן ישיר וגלוי גבתה משרה מחיר אישי. המקרא מעיד על כך שבקשת הגירוש היתה רעה מאד בעיני אברהם: וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ: (בראשית כא, יא). לא מן הנמנע כי דבר רע זה העכיר את מערכת היחסים בין שרה לבין אברהם ואף שהמקרא אינו מעיד על כך במפורש שני רמזים יש לעכירות זו במדרש. בשעה שהלכו אברהם ושרה לארצו של אבימלך נאמר וַיֹּ֧אמֶר אַבְרָהָ֛ם אֶל־שָׂרָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא (בראשית כ, ב) ועל כך אומר רש"י במקום: ויאמר אברהם – כאן לא נטל רשות אלא על כרחה שלא בטובתה. ועוד, לאחר מותה של שרה נאמר: וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ: (בראשית כג, ב) רש"י על המקום התקשה מהו ויבא אברהם ועל כן כתב על פי המדרש: ויבא אברהם – מבאר שבע: ועל כך כבר העיר הרמב"ן שלפירושו של רש"י במותה של שרה לא גר אברהם עימה.

אמנם בזכות המחיר האישי הכבד ששילמו אברהם ושרה שררו השלום והאחווה בין בני הדור הבא. יצחק וישמעאל אינם רבים ביניהם ומעמדו של יצחק ברור לכל. ביטוי מפורש לכך ניתן למצוא בקבורתו של אברהם: וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו: וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה. ישמעאל כיבד את החלטת הוריו והקדים את יצחק לפניו.

רבקה, בניגוד לשרה, נמנעה מלשלם את המחיר האישי הכרוך בעימות עם בעלה. ייתכן וניתן לתלות זאת באהבה הגדולה של יצחק לרבקה וביראת הכבוד שחשה רבקה כלפיו יצחק. שני אלה מפורשים בפסוקים המתארים את המפגש הראשון בין יצחק לרבקה:

וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים: וַתִּשָּׂ֤א רִבְקָה֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא אֶת־יִצְחָ֑ק וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל: וַתֹּ֣אמֶר אֶל־הָעֶ֗בֶד מִֽי־הָאִ֤ישׁ הַלָּזֶה֙ הַהֹלֵ֤ךְ בַּשָּׂדֶה֙ לִקְרָאתֵ֔נוּ וַיֹּ֥אמֶר הָעֶ֖בֶד ה֣וּא אֲדֹנִ֑י וַתִּקַּ֥ח הַצָּעִ֖יף וַתִּתְכָּֽס: וַיְסַפֵּ֥ר הָעֶ֖בֶד לְיִצְחָ֑ק אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה: וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֙הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ: פ (בראשית כד, סג – סז).

אהבתו של יצחק לרבקה באה לידי ביטוי מיד בעקרותה של רבקה. יצחק, בשונה מאברהם, התפלל לה' על מנת שאשתו תיפקד "וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיקֹוָק֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ יְקֹוָ֔ק וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:". המדרש שהיה רגיש להבחנה זו שם את הטרוניא בפיה של שרה כלפי אברהם: חמסי עליך – חמס העשוי לי, עליך אני מטיל העונש, כשהתפללת להקב"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, לא התפללת אלא עליך, והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך.

רבקה חוששת לפגוע ביחסי האהבה שהיו בין יצחק לבינה ועל כן מעדיפה להימנע מעימות ישיר עם יצחק. בחינת האהבה מקלקלת את השורה. מעבר לכך רבקה חשה כלפי יצחק יראה רבה ועל כן אינה מוצאת בנפשה את העוז להתמודד עימו. רבקה מעדיפה להעביר את הברכות ליעקב בדרכי מרמה ובלבד שלא תידרש להתעמת עם בעלה.

דא עקא והימנעותה של רבקה מן העימות עם יצחק לא חסכה את העימות אלא אך דחתה אותו לדור הבא. העימות בין יעקב לעשו מתואר הן בגניבת הברכות והן במפגש הטעון לאחר חזרתו של יעקב מחרן לארץ כנען. מתח זה ליווה את יעקב ועשו עד מותו של יצחק: וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֙מָת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל־עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו: עשו, בשונה מישמעאל, הקדים את יעקב ולא כיבד את החלטת אביו.

איזה דרך עדיפה? האם דרכה הקשה של שרה אשר גבתה ממנה מחיר אישי קשה אך הנחילה מנוחה לדור הבא או דרכה של רבקה אשר העבירה את המתח לדור הבא אך הותירה את יחסיה עם יצחק תקינים? התורה אינה מכריעה בדבר ונראה כי היא מבקשת להותיר את ההכרעה בידיו של הקורא. לפיכך נראה כי לשתי הדרכים יש מקום ואין הדבר מסור אלא לליבו הטוב של האדם. עיתים עליו לומר את דברו בגאון ולעיתים עליו להחריש.

הרב אופיר סעדון, עו"ד