עורך הדין הפונה ייצג בני זוג בנושאים שונים ואף ייצג את בתם בנוגע למכירת דירתה. לאחר שבני הזוג נקלעו לקשיים כלכליים, ערך עבורם עורך הדין הפונה עסקת מתנה ללא תמורה של העברת 75% מהזכויות בביתם לבת לצורך לקיחת משכנתא על הבית. בהמשך נודע לו כי הבית נמכר לצד ג' ובכספי המכירה רכשו בני הזוג שתי דירות שנרשמו על שם הבת אך בפועל שייכות להורים ולבת גם יחד.
מספר שנים לאחר מכן ביקשה ממנו האישה, בהסכמת הבת, לערוך הסכם, על פיו תחזיק הבת בנאמנות עבור הוריה את זכויותיהם בכל אחת מהדירות השייכות לשלושתם בחלקים שווים. לדברי עורך הדין הפונה, הגם שהכין טיוטה – לא ידוע לו אם ההסכם נחתם בסופו של יום שכן הקשר עם הלקוחות ניתק. עתה הודיעו לו בני הזוג כי הבת מתכחשת לזכויותיהם בדירות והם נאלצו להגיש נגדה תביעה בהקשר זה לבית המשפט לענייני משפחה ומבקשים כי ימסור עדות בתצהיר מטעמם.
במסגרת ייצוג לקוחות במשותף יש משום ויתור מכללא על חובת הסודיות כלפי הלקוח המשותף האחר בלבד, שאינו בבחינת ויתור כולל על חובת הסודיות כלפי כולי עלמא, או בבחינת ויתור על חיסיון עורך דין-לקוח.
לפיכך, כאשר נדרש עורך דין להעיד אודות המידע העובדתי שנמסר לו מפי אחד הלקוחות המשותפים, הרי שתחולנה על עדותו זו הוראות החיסיון לפי דין, חרף היות הייצוג משותף ללקוח נוסף (ר' גבריאל הלוי, תורת דיני הראיות, כרך ד' בעמ' 271).
לפיכך, ועדת האתיקה קבעה כי כל עוד לא הסירו שני הלקוחות גם יחד את החיסיון, לא יוכל עורך הדין הפונה להעיד על דברים ומסמכים שהוחלפו בינו לבין לקוחותיו בקשר עם השירות המקצועי שניתן להם.
