עורך הדין הפונה שימש בעבר כיועץ חיצוני לחברה יזמית-קבלנית ולימים נודע לו כי החברה לא עמדה בהתחייבויות שונות ואף נוהלו נגדה הליכים אזרחיים. עתה פנה אליו נציג הממונה על חוק המכר במשרד הבינוי והשיכון בבקשה לספק מידע ומסמכים הקשורים בסוג השירותים המשפטיים שניתנו על ידו לחברה ולמנהלהּ, פירוט סכומי שכר הטרחה שנגבו על ידו ושמות המשלמים, וזאת במסגרת חקירה כנגד החברה בקשר עם הוראות חוק המכר (דירות) (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), התשל"ה-1974.
בהתאם להוראות סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 חלה חובה לשמור בסוד דברים ומסמכים שהוחלפו עם הלקוח ושיש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן ללקוח, ואין לגלותם בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש זולת אם ויתר הלקוח על חסינותו. חיסיון עו"ד-לקוח כמובנו בסעיף 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 הינו חיסיון מוחלט, כך שאין בסמכותו של גורם כלשהוא, מלבד הלקוח, לוותר על החיסיון או למנוע את תחולתו (ר' פרופ' ג' הלוי תורת דיני הראיות כרך ד בעמ' 267 והאסמכתאות שם).
ככלל, זהות הלקוח ועובדת ייצוגו אינן חסויות (ר' ב"ש 227/83 עו"ד אליהו מירון ואח' נ' מד"י, פ"מ תשמ"ה (1) 62, 79; ב"ש (ת"א) 1529/83 ישראלי, ירושלמי, כהן ושות' נ' מד"י, פ"מ תשמ"ו (3) 265), שכן חובת הסודיות המוטלת על עורכי דין בהליך משפטי, והנגזרת משאלת קיומו של חיסיון עו"ד-לקוח, חלה כאשר יש למידע קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח (ר' סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961).
עורך דין, המקבל צו מגורם שיפוטי או מגורם אחר בעל סמכות חקירה למסירת דברים ומסמכים, מחויב לבחון העניין לאור הכללים שנקבעו בפסיקה לעניין מעמדו והיקף תחולתו של חיסיון עו"ד-לקוח, ועליו לספק כל מידע הנמצא באופן מובהק מחוץ לחיסיון בהקשר הנדון, כגון- מסמכים רשמיים שאינם מותנים בייעוץ המשפטי (מסמכי רישום מקרקעין, צוואות וכו').
שונה המצב בנוגע לדברים ומסמכים עליהם חל חיסיון כאמור, לגביהם על עורך הדין לפנות לגורם הרלוונטי ולפרט בפניו אודות הטענה בנוגע לתחולת החיסיון. ככל שמתקיים ספק בליבו של עורך-הדין לגבי תחולת החיסיון, עליו לנהוג כאילו יש חסיון וזאת עד למתן החלטה שיפוטית אחרת.
