עורך הדין הפונה מייצג אב שכול בתביעת נזיקין הנוגעת למותו בתאונה של בנו ומבקש לבחון אפשרות ליתן ללקוח הלוואה בסך 125,000 ש"ח לכיסוי הוצאות מחייתו נוכח מצבו הכלכלי הקשה ולסכם את תנאי ההחזר בריבית שנתית נמוכה יותר מזו שנדרשת על ידי גופים מסחריים שונים למימון הוצאות לנפגעי גוף.
ועדת האתיקה הבהירה כי בעבר, ועד לתיקון מס' 28 לחוק לשכת עורכי הדין מיום 15.1.2002, חל איסור מוחלט על עורך דין ליתן הלוואות מסחריות שכן היה בכך משום עיסוק שנאסר על עורך דין (ר' קלינג אתיקה בעריכת דין, בעמ' 109). עם תיקון 28 והתקנת כללי לשכת עורכי הדין (עיסוק אחר), התשס"ג-2003 הותר עיסוק אחר (ובכלל זה מתן הלוואות מסחריות), למעט בנסיבות שבהן עלול להיווצר ניגוד עניינים בין העיסוק כעורך דין לבין העיסוק האחר. הוראות כלל 1(א)(2)(א) ו-(ב) לכללי עיסוק אחר מקימות חזקה, לפיה טיפול באדם במסגרת עיסוק אחר במי שעורך הדין מטפל בו כעורך דין, או טיפול באדם במסגרת עיסוק כעורך דין במי שקשור עמו במסגרת עיסוקו האחר, יש בו משום ניגוד עניינים במידה שעלולים להתקיים במסגרת העיסוק האחר יחסי תלות של אותו אדם בו.
בנסיבות המתוארות בפנייה, ובמנותק מסוגיות של מתן הלוואה כדי לקבל עבודה או תשלום בעבור הוצאות הלקוח לפי הוראות כללים 43 ו-44 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (בהתאמה), נמצא כי מתן הלוואת קיום עבור הוצאות מחייה ללקוח עלול להיחשב כהפרה של סעיף 60 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 וכללי לשכת עורכי הדין (עיסוק אחר), התשס"ג-2003, אלא אם ניתן לכך היתר מאת הוועדה המיוחדת שבראשות יושב ראש ועדת האתיקה הארצית כאמור בכלל 1(ב) לכללי עיסוק אחר.
