עורך הדין הפונה הגיש תלונה לוועדת האתיקה בגין גילוי דברים ומסמכים שהוחלפו במסגרת משא ומתן לפשרה. לטענתו, במסגרת תביעה אזרחית שהוגשה כנגדו וכנגד אחרים בגין אחריות לנזקי רטיבות בבניין משותף, עשה בא כוח התובעים שימוש בכתב התביעה במידע ובמכתבים שהוחלפו בין הצדדים בנסיון ליישב את המחלוקות ולפשר בין הניצים, וזאת חרף העובדה שאותם מכתבים הוכתרו בכותרת "מבלי לפגוע בזכויות".
בעקבות זאת הגיש נגדו בא כוח התובעים תלונה לוועדת האתיקה בגין איום אסור בהגשת תלונה למשטרה על סחיטה באיומים בשל מכתב פניה לפני תביעה שנשלח אליו לפי כלל 31 לכללי האתיקה המקצועית, ואף טען בפני הוועדה שעורך הדין הפונה התבסס על אותם מסמכים שהוחלפו בין הצדדים בבקשתו לסילוק התביעה על הסף.
עתה מתבקש עורך הדין הפונה להגיב לתלונה שהוגשה נגדו, ובמסגרת זאת הוא מבקש מוועדת האתיקה להבהיר האם הוא רשאי להציג לוועדה מסמכים נוספים מתוך אותו משא ומתן לפשרה לתמיכה בטענותיו, והאם הוא רשאי להציג מסמכים אלו גם בבית המשפט במסגרת ההליך האזרחי, כדי לתקוף את הטענה שלא התנהל משא ומתן בין הצדדים.
בהתאם להלכה הפסוקה, דברים ומסמכים שהוחלפו במסגרת משא ומתן לפשרה שלא הבשיל לכדי הסכם אינם קבילים כראיה בבית המשפט, קרי: לא ניתן להציגם בבית המשפט או לקבוע על יסודם ממצאים כלשהם, וזאת על מנת לעודד בעלי דין להעלות הצעות פשרה ללא חשש שמא הצעתם תתקבל כהודאה [ר' ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ ואח', פד"י מז(1) 311, וכן רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי, פד"י סא(2) 634].
לפיכך, הצגת מסמכים שנשלחו על ידי הצד שכנגד במהלך משא ומתן לפשרה כראיה בבית המשפט, תוך הפרת הוראת אי-הקבילות האמורה, תהווה עבירה על כללי האתיקה והתנהגות שאינה הולמת עורך דין.
יחד עם זאת, אין באמור לעיל כדי למנוע מהצדדים את האפשרות להציג המסמכים בפני וועדת האתיקה במסגרת בירור התלונות ההדדיות בעניין.
