עורכת הדין הפונה מייצגת לקוח בבקשה לקיום צוואה של בת זוגו המנוחה שהועברה לדיון בבית המשפט לנוכח הגשת התנגדות, ובא כוח המתנגד מבקשת לזמנה לעדות בתור עורכת הצוואה הגם שבית המשפט כבר מצא כי לאור טענות ההתנגדות אין צורך בזימונה לעדות.
עורכת הדין הפונה לא מתעתדת להעיד מטעם מבקש קיום הצוואה, ולהערכתה זימונה לעדות בידי הצד שכנגד נועד לחבל בהמשך הייצוג שכן היא מכירה את פרטי התיק על בוריו.
בנסיבות אלו התבקשה עמדת הוועדה באשר לאפשרות המשך הייצוג.
בנסיבות המתוארות אין תחולה להוראות כלל 36(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, אשר נועד לאסור על עורך דין לייצג אדם בהליך בו הוא עומד להעיד מטעמו.
לפיכך, ככל שבהתאם להצהרתה של עורכת הדין הפונה אין מקום למתן עדות מטעמה עבור מרשה – מבלי שיהיה בכך משום פגיעה בחובת הנאמנות והמסירות שלה כלפיו, הרי שאין בזימונה לעדות ע"י הצד שכנגד כדי לעורר מניעה בדבר המשך הייצוג בהתאם לכלל 36(ב) לכללים.
