עורך הדין הפונה מייצג לקוח בתביעת פינוי מדירת מגוריו שנקבעה להגשת תצהירים ושמיעת הראיות. לאחר שהתובעים לא הגישו את תצהיריהם במועד, אסר עליו לקוחו להתריע על כך בפני בית המשפט מבעוד מועד, מתוך אינטרס ברור לדחות את הפינוי מהדירה בכל דרך אפשרית.
בנסיבות אלו ביקש עורך הדין הפונה את הכוונת הוועדה בדבר האפשרות להמשיך בייצוג, מקום בו גם אין באפשרותו להגיש תצהירים מטעם מרשו בניגוד להחלטת בית המשפט.
ועדת האתיקה הבהירה כי חובת הנאמנות והמסירות ללקוח אינה עומדת בסתירה לחובותיו של עורך דין כלפי בית המשפט, או בסתירה לשיקול דעתו המקצועי באשר לאופן הטיפול בעניינו של לקוח (ר' ג' קלינג אתיקה בעריכת דין בעמ' 350). מכאן שכאשר מתעורר קושי למלא חובה אחת בשל האחרת – קרי: ככל שישנם חילוקי דעות בין עורך הדין לבין הלקוח בנוגע לאופן הטיפול בעניינו, או ככל שעורך הדין סבור כי יש בקיום חובותיו כלפי בית המשפט כדי להשפיע על מילוי חובתו המקצועית כלפי הלקוח – הרי שהמשך הייצוג בנסיבות אלו עלול להיחשב כייצוג בניגוד אינטרסים.
ועדת האתיקה הוסיפה כי ככל שיתעורר צורך בהפסקת הייצוג, על עורך הדין הפונה לפעול בהתאם להוראות כלל 13 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 ובאופן שלא יפגע בעניינו של הלקוח, לרבות באישור או הודעה מתאימים (בהתאם להליך) מבית המשפט.
