עורך הדין הפונה ייצג בעבר התארגנות עובדים ראשונית שהפכה לוועד עובדי, וניהל עבורם משא ומתן להסכם קיבוצי עם החברה המעסיקה. לאחר החתימה על ההסכם הקיבוצי סייע הפונה לוועד להירשם כעמותה, והוועד נרשם כוועד עובדים (עמותה) בספר ההסכמים הקיבוציים. בשלב זה הסתיים טיפולו המשפטי של הפונה בענייני הוועד.
לימים, הסתיימו יחסי העבודה בין החברה המעסיקה לוועד העובדים ואף תוקפו של ההסכם הקיבוצי פקע. לאחר סיום יחסי העבודה הגישו מספר עובדים תביעות כנגד המעסיקה במישרין ועתרו לתשלום בגין זכויות שונות, להן היו זכאים לשיטתם מן התקופה שעובר לתחולתו של ההסכם הקיבוצי. יצוין, כי המדובר בתביעות אישיות אשר הוועד לא היה מעורב בהן כלל.
החברה המעסיקה פנתה לפונה בבקשה שזה ייצגה בתביעותיהם של העובדים. עורך הדין הפונה ביקש את עמדתה של ועדת האתיקה ביחס לשאלה האם ישנה מניעה כלשהי שייצג את החברה המעסיקה לאחר שייצג את ועד העובדים כנגדה במסגרת ההליכים לכריתת ההסכם הקיבוצי.
כמו כן, מבקש עורך הדין הפונה לבדוק האם במצב דברים בו לא יוכל לייצג את החברה המעסיקה, יוכל להכין עבור החברה המעסיקה חוות דעת המעריכה את סיכויי התביעה וסיכוניה מבלי שייצגה בפועל.
ועדת האתיקה החליטה כי בנסיבות בהן עסקינן לא ניתן להיעתר לבקשת עורך הדין הפונה להתיר לו לייצג את החברה נגד העובדים. האיסור הינו כללי במובן סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, ועניינו כל פעולה שיוחדה למקצוע עריכת הדין לרבות ייצוג בבית המשפט ואף במתן חוות דעת.
לא היה חולק על כך שעורך הדין הפונה ייצג את נציגות העובדים שהועסקה בחברה לקראת כריתת הסכם קיבוצי בינה ובין החברה, ולאור כלל 15 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 לא יוכל עורך הדין לייצג צד כלשהו בנוגע להסכם הקיבוצי בו ייצג את הנציגות בכל הנוגע לטענות המועלות כנגד ההסכם הקיבוצי.
זאת ועוד, מאחר ועורך הדין הפונה ייצג את נציגות העובדים, המהווה ה"שליח" של העובדים על מנת שיתנהלו מולה, ייצוג הנציגות כמוה כייצוג כלל העובדים. משום ומאחר והפונה ייצג את כלל העובדים, הגם שהיה בקשר עם הנציגות בלבד, חב עורך הדין הפונה חובת נאמנות כלפי כולם, בייחוד בכל הנוגע להסכם הקיבוצי והמשתמע ממנו, ועל כן לא יוכל כעת לייצג נגדם.
כמו כן, אין ספק שבמסגרת הייצוג המשפטי של העובדים נחשף עורך הדין הפונה לבקשות הנציגות ביחס לאסטרטגיה בייצוג, ועל כך ודאי חל חיסיון וסודיות.
