עורך הדין הפונה ייצג נתבע בתביעה כספית בין בעלי מניות בחברה הרשומה ופועלת בחו"ל. במסגרת זאת אף נכח בישיבה בין בעלי המניות בחברה. לימים הסתיים הייצוג של הצדדים והלקוח שכר את שירותיו של עורך דין אחר להמשך הטיפול בענייניו.
עורך דינו החדש של הלקוח פנה אל עורך הדין הפונה וביקש לשמוע ממנו על ישיבת בעלי המניות בה נכח בשעתו בשם הלקוח. מתוך כבוד לעורך הדין החדש ורצון לסייע לו, תוך הבנה כי המדובר בשיחה לא פורמאלית, שיתף עורך הדין הפונה את עורך דינו החדש של לקוחו לשעבר בפרטי הישיבה ואף שיתף אותו בתובנותיו ביחס לכך.
בסיום שיחה זאת ביקש עורך הדין החדש מעורך הדין הפונה לשמש כעד מטעמו בהליכים המשפטיים המתנהלים כנגד הלקוח. עורך הדין הפונה סרב לבקשה אולם עורך הדין החדש ביקש לזמנו לעדות, תוך שהוא מציין בבקשה לזימון לעדות חלקים מהדברים שנאמרו בשיחה ביניהם. עורך הדין הפונה דרש את הסרת החיסיון בין עורך דין ולקוח, אולם עורך הדין החדש סרב לכך.
משכך פנה עורך הדין בבקשה לדעת האם יוכל להעיד על הדברים אותם שיתף את עורך דינו החדש של לקוחו לשעבר בבית המשפט.
החלטת ועדת האתיקה:
ועדת האתיקה החליטה כי מקום בו סבור עורך הדין כי המידע המבוקש במסגרת העדות נוגע למשא ומתן בין הצדדים, לא יוכל עורך הדין הפונה להעיד על כך לאור החיסיון החל על מידע מעין זה, לא לבקשת הלקוח ולא לבקשת עורך דינו החדש.
