עורך הדין הפונה ייצג רוכש דירה שמחמת נסיבות מסוימות לא רשם אותה על שמו אלא על שם חתנו, על מנת שזה האחרון יחזיק בה עבור נכדיו. לדברי עורך הדין, החתן הסכים בנוכחותו שלא לעשות כל פעולה בנכס עד שהילדים יתבגרו והדירה תהיה להם, ומאחר שהלקוח סמך על חתנו שיעמוד במילתו – לא נרשמה הערת אזהרה על הנכס. לימים הלקוח נפטר והחתן הצהיר כי בכוונתו למכור את הדירה בניגוד למוסכם.
עורך הדין הפונה מבקש לדעת האם במצב דברים זה הוא רשאי ליתן תצהיר לתמיכה בבקשה לצו מניעה שמבקשת אלמנתו של הלקוח להוציא כנגד מכירת הדירה על ידי החתן.
ועדת האתיקה הבהירה כי ככלל החיסיון חל גם לאחר מותו של הלקוח, ואולם בשאלות של ירושה, ככל שאין אינדיקציה שהמנוח התכוון לכך שהמידע והמסמכים הנוגעים לעניינו יישארו חסויים לאחר מותו – ניתן לגלותם בהליכים המשפטיים, בכפוף לקבלת צו שיפוטי מתאים.
לפיכך, ככל שיש בידי עורך הדין הפונה מידע התומך בקיום רצון המנוח, אפשר להניח (בהעדר אינדיקציה סותרת, כגון צוואה) שהמנוח לא היה מתנגד לגילוי מידע זה, להבדיל מכל מידע חסוי אחר שברשות עורך הדין.
בהקשר זה הדגישה ועדת האתיקה כי בקשה לחיוב עורך הדין למסור עדות ולהמציא מסמכים תוכרע על פי הרלוונטיות של העדות והמסמכים לשאלות השנויות במחלוקת, והכל על פי דיני הראיות הכלליים [רמ"ש (מחוזי ב"ש) 42302-10-15 א.צ. נ' י.צ. (פורסם בנבו, 27.1.2016)].
עוד הוצע לעורך הדין הפונה שלא למסור מראש תצהיר עדות ראשית אלא להתייצב לעדות במהלך הדיון, וזאת על מנת לאפשר לצד שכנגד לטעון לחיסיון העדות, ולבית המשפט להכריע בעניין בטרם יגלה המידע.
