עורך הדין הפונה קיבל על עצמו לייצג נאשם מטעם הסנגוריה הציבורית. עורך הדין מעולם לא נפגש עם הנאשם ואף לא שוחח עמו. כל הפרטים אודות הנאשם הועברו לידיו מהסנגוריה הציבורית, אשר שוחחה עמו. במקביל ניסה עורך הדין הפונה לאתר את כתובתו של הנאשם באינטרנט והדבר עלה בידו.
לימים, חייב בית המשפט את עורך הדין הפונה להמציא לו כתובת לצורך הוצאת צו הבאה כנגד הנאשם.
בשל כך פנה עורך הדין הפונה לוועדת האתיקה בבקשה לבחון האם יש מניעה אתית בהעברת כתובתו של הנאשם לבית המשפט וכן האם עליו לציין את נסיבות הגעת מידע זה לידיו.
ועדת האתיקה הפנתה את עורך הדין הפונה להחלטת ועדת האתיקה הארצית בגיליון אתיקה מקצועית מס' 30: חיסיון וסודיות – מסירת פרטי לקוח לצד שכנגד.
הוועדה ציינה, כי מההחלטה עולה כי הוראת בית המשפט על מסירת הפרטים תחייב את עורך הדין למוסרם.
עוד ציינה הוועדה, כי מאחר והכתובת אותרה על ידי עורך הדין הפונה באופן עצמאי ואין כל ודאות כי המדובר בכתובתו האמיתית של הנאשם, יש להביא עובדה זאת לידיעת בית המשפט.
