מסירת עדות במשטרה כנגד עורך דין בחשד לשיבוש חקירה והדחת עד מדינה
עובדות המקרה:
עורך הדין הפונה מייצג אדם שמואשם ביחד עם אחרים בביצוע עבירות של תקיפה וסחיטה באיומים, וזאת במסגרת פרשייה חובקת עולם שעניינה השתלת סמים בחפציהם של אחרים על מנת להפלילם ולגרום למעצרם במדינה זרה.
לדברי עורך הדין הפונה, שירותיו נשכרו לצורך ניהול משא ומתן מול הפרקליטות לקבלת מעמד של עד מדינה, אולם משהחל לבקר את הלקוח בבית המעצר – פגשה בו בכניסה למקום עורכת דין שסיפרה לו כי שותפיו של הלקוח לביצוע העבירות ביקשו ממנה לבקרו בבית המעצר ולהעביר לו מסר לבל ישתף פעולה עם רשויות החקירה.
בין הצדדים מתנהל מו"מ קדחתני בעניין הפיכתו של הלקוח לעד מדינה, ובמסגרת זו הוזמן עורך הדין הפונה למסור עדות במשטרה אודות אותה התרחשות עם עורכת הדין מחוץ לבית המעצר.
עורך הדין הפונה ביקש לקבל את עמדת ועדת האתיקה למתן עדות כאמור, כאשר הובהר כי הלקוח מוותר על כל חיסיון בהקשר זה ומאשר לעורך הדין הפונה לפעול בנושא ככל שיידרש.
עמדת ועדת האתיקה:
ועדת האתיקה ציינה כי לא קיימת מניעה אתית כלשהי למתן עדות בפני רשויות החקירה ביחס להתנהלותה של אותה עורכת דין, שכן פנייתה מעלה חשד לכאורי לעבירות של שיבוש חקירה והדחת עד, וכללי האתיקה אינם מגנים על עורך דין המשדל לביצוע עבירה.
למעלה מהצורך הוסיפה הוועדה כי בנסיבות העניין השיחה בין שני עורכי הדין אינה חוסה תחת חיסיון עו"ד-לקוח.
מתוך "עט ואתיקה" – גיליון 100 (אוגוסט 2017)