עורך הדין הפונה מייצג את רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בתביעה אזרחית שהוגשה נגדה. התובעים הודיעו לבית המשפט כי אין בכוונתם להגיש תצהירים וראיות מטעמם, אלא ביקשו לזמן לעדות עובדת רמ"י לשעבר. בקשתם התקבלה חרף התנגדות רמ"י, תוך שהובהר כי אין בכך כדי לשנות את סדר הבאת העדים ולרמ"י תישמר הזכות להביא ראיות מטעמה בהמשך.
בנסיבות אלו מבקש עורך הדין הפונה לדעת אם הוא רשאי להיפגש עם העדה עובר לעדותה מטעם הצד שכנגד, כאשר לעמדתו הפגישה אפשרית מכוח החריג הקבוע בכלל 37(ג)(3) לכללי האתיקה היות שמדובר בעובדת מדינה לשעבר שפעלה מטעם רמ"י בנושא התביעה וייתכן שהמדינה הייתה מזמנת אותה לעדות מטעמה לאחר גיבוש עמדה ביחס לזימון עדים מתאימים להתמודדות עם ראיות התובעים.
מנגד, עמדת התובעים הייתה כי הפגישה נועדה לקיים הכנה לעדה ועל כן מהווה שיבוש הליכי משפט, שכן עד לשלב זה, ובמהלך השנתיים בהן נוהלה התביעה, לא טענה המדינה כי העדה נחוצה לה לשם הגנתה ואף התנגדה לעדותה מטעמי רלוונטיות, כך שלטעמם לא ניתן לקבוע כי העדה "פעלה מטעם" רמ"י בעניין נושא המשפט, כקבוע בכלל 37(ג)(3) לכללי האתיקה.
הצדדים ציינו עוד כי ניסיונותיהם להגיע להסדר דיוני באשר לעדות לא צלחו, כאשר עורך הדין הפונה הציע שלאחר מפגש עם העדה יוכלו שני הצדדים גם יחד לחוקרה בחקירה נגדית, ואילו התובעים הציעו שעורך הדין הפונה יקיים מפגש עם העדה לאחר עדותה ועובר למתן התצהירים מטעם רמ"י.
הוראות כלל 37(ג)(3) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, מאפשרות לעורך דין לבוא בדברים עם אדם העומד, לפי ידיעתו, להעיד במשפט מטעם הצד שכנגד אם אותו עד פעל מטעמו של הלקוח בעניין נושא המשפט, ובכך מהוות הוראות אלו חריג לכלל 37(ב) האוסר זאת.
המלומד קלינג בספרו אתיקה בעריכת דין בעמ' 390 מבהיר כי יש לראות את המדינה כ"לקוח" בהקשר זה ולשם כך מפנה אל עמדת הנשיא אולשן בע"פ 97/60 עמנואל אדלמן נ' היועץ המשפטי, פ"ד ט"ו 653, 668 שניתנה עוד טרם שנקבע דבר בכללים.
לפיכך, במסגרת הפנייה נדרשה הוועדה להכריע אם בנסיבות העניין, נוכח החריג לכלל או לחלופין ברוח דבריו של בית המשפט, תיחשב פגישת הפרקליט עם העדה שזומנה מטעם הצד שכנגד עבירה אתית לפי כלל 37 ואם לאו. בהקשר זה נמצא כי עורך הדין הפונה לא העמיד תשתית עובדתית שתאפשר לקבוע כי העדה פעלה מטעם רמ"י בנושא התביעה, ועל כן לא ניתן לקבוע כי חל החריג לפי כלל 37(ג)(3), המאפשר מגע עם עדי הצד שכנגד.
עוד הובהר כי אין בחוות דעתה של הוועדה כדי למנוע קבלת היתר מבית המשפט או מוועד המחוז להיפגש עם העדה לפי כלל 37(ג)(2), וכי יהיה בהחלטה כאמור כדי להסיר כל מניעה אתית בקשר למגע עם העדה.
