עורך הדין הפונה קיבל לטיפולו לקוח שנפגע בתאונת דרכים ויוצג קודם לכן בידי עורכת דין אחרת לעניין זה, ומשפנה אליה להסדרת חלוקת שכר הטרחה סוכם שהיא תקבל 1/3 משכר הטרחה בתביעת נכות מעבודה מול המוסד לביטוח לאומי וכן בתביעה לפי חוק הפלת"ד, אך נותרה מחלוקת לגבי שכר הטרחה בגין התביעה לדמי פגיעה שכן למיטב הבנתו שכר הטרחה מוגבל ל-800 ש"ח ואילו עורכת הדין האחרת מבקשת לקבל 17% מדמי הפגיעה.
עובר להתקנת כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 חלה חובה אתית על עורך דין אליו הופנה לקוח להעביר לעורך הדין המפנה שליש משכר הטרחה שקיבל מלקוחו.
כיום, ובהתאם לסעיף 30 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, "עורך דין המעביר ענין לטיפולו המקצועי של חברו, לא יהיה זכאי לחלק בשכר הטרחה אלא אם כן הוסכם במפורש אחרת…".
עם זאת, מחלוקת על אודות גובה שכר הטרחה אותו יש לשלם לעורך הדין המפנה איננה בבחינת עניין אתי הטעון תשובה לפי סעיף 60א לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, ובאפשרותו של עורך הדין הפונה לפנות בעניין לוועדת שכר טרחה של הלשכה.
