עורך הדין הפונה הצטרף לייצוגה של אישה בהליכים בפני בית הדין הרבני הגדול, לאחר שכבר ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים בתיק הערעור. במסגרת הייצוג טען עורך הדין הפונה להעדר סמכות עניינית של בית הדין הרבני הגדול, אולם טענותיו נדחו ולאחר מכן הוא מונה ביחד עם ב"כ הצד שכנגד ככונס נכסים למכירת הדירה של בני הזוג.
בקשה נוספת שהגיש לביטול החלטות בית הדין הרבני הגדול נדחתה אף היא, ועתה מבקש עורך הדין הפונה לדעת כיצד עליו לפעול, כשמחד הוא סבור כב"כ האישה כי כל החלטות בית הדין הרבני הגדול ניתנו בחוסר סמכות, ומנגד הוא חושש להמרות את פי בית הדין שמינה אותו מיוזמתו ככונס נכסים נוסף למכירת הדירה.
ועדת האתיקה מצאה כי הפנייה נוגעת למתח שבין חובת הנאמנות והמסירות ללקוח לבין החובה המוטלת על עורך דין למלא אחר הוראות הערכאה השיפוטית.
בהקשר זה בהעדר החלטה שיפוטית המבטלת או מעכבת את ביצוע ההחלטות שלטענתו ניתנו בחוסר סמכות (לרבות ההחלטה בדבר מינויו ככונס נכסים נוסף), הרי שעל עורך הדין הפונה למלא אחר הוראות הערכאה השיפוטית, אף אם הינו סבור כי מדובר בהחלטות חסרות בסיס.
