עורך הדין הפונה עורך צוואות בעדים ונוהג להחתים את העדים על תצהירים נפרדים, מעבר להצהרתם בשולי הצוואה, לצורך אימות זהותם ועצם חתימתם כעדים, וזאת משיקולים ראייתיים שונים (כאשר הצוואה מוגשת לקיום שנים רבות לאחר חתימתה, או כאשר לא ניתן לאתר את העדים או לברר במדויק את נסיבות עריכת הצוואה).
בשל קשיים באיתור עדים כשירים נוהג עורך הדין הפונה לשמש בעצמו עד לצוואה כשתצהירו מאומת בידי עורך דין אחר, ואולם במצבים בהם נחתמת הצוואה בביתו של המצווה וקיים קושי לאתר עורך דין אחר שיוכל להחתים את העד הנוסף באותו מעמד על התצהיר המבוקש – מבקש עורך הדין הפונה לדעת אם במקביל להיותו עד לצוואה הוא יוכל לאמת את חתימתו של העד האחר על גבי התצהיר האמור.
ועדת האתיקה מצאה כי בנסיבות המתוארות, ונוכח הבהרתו של עורך הדין הפונה כי תצהירו שלו יאומת בידי עורך דין אחר, לא נראה כי ישנה מניעה אתית באימות תצהירו של העד האחר לצוואה , גם במקרים בהם משמש עורך הדין הפונה עד לצוואה.
עם זאת הובהר כי אין באמור כדי לחוות דעה באשר להיבטים הראייתיים הנוגעים לעניין.
