עורך הדין הפונה מייצג מספר עצורים בהליכי הסגרה לצרפת בגין מעשי הונאה, בד בבד עם ניהול הליך מקדמי בסוגיית מוצגים שנתפסו בעת מעצרם בישראל. לדבריו, קיימת חשיבות כי סוגיית התפוסים תוכרע עובר לדיון בהליך ההסגרה בשל המשקל המכריע שיש לסוגיה זו בשאלת ההסגרה, אולם התנהלות המדינה בהקשר זה גרמה לעיכוב בדיון בסוגיית התפוסים כך שטיעוני ההסגרה צפויים להישמע קודם לכן, דבר שיסכל לטענתו את האפשרות לייצוג ראוי והולם של הלקוחות ואף עלול לפגוע בהגנתם באופן בלתי הפיך.
משנכשלו ניסיונותיו להביא לדחיית הדיון בבקשת ההסגרה, ביקש עורך הדין הפונה את הכוונת הוועדה במתח שבין נאמנותו ללקוחות לבין חובת כיבוד הערכאות השיפוטיות.
חובתו של עורך הדין כלפי בית המשפט מחייבת אותו במתן יחס של כבוד לבית המשפט, ובכלל זה התייצבות לדיון שקבע בית המשפט. ודוק, חובת הנאמנות והמסירות כלפי לקוחו היא זו שאמורה להנחות את עורך הדין באשר לטענות שבכוונתו להעלות או לא להעלות בפני בית המשפט, ומובן שבית המשפט אינו יכול לחייב את עורך הדין להעלותן מקום שעורך הדין סבור כי אין באפשרותו לעשות כן.
