פרשת השבוע: פרשת ואתחנן / הרב אופיר סעדון, עו"ד
עשרת הדברות
הרב אופיר סעדון, עו"ד
עשרת הדיברות כתובות בתורה פעמיים. בפעם הראשונה כתובות עשרת הדיברות במקומן – במעמד הר סיני. בפעם השניה כתובות עשרת הדיברות כחלק מנאומו של משה רבינו בספר דברים. משה רבינו משחזר את חווית מעמד הר סיני וכחלק מסיפור הדברים מצטט את עשרת הדיברות.
אחת השאלות שהטרידו מאד את הפרשנים היתה מה הפשר של השינויים בין שתי רשימות אלה. השוואה בין עשרת הדיברות שבפרשת יתרו לעשרת הדיברות שבפרשת ואתחנן מלמדת כי קיימים כמה הבדלים בין שתי רשימות אלה. מקצת ההבדלים צורניים בלבד ואולם מקצת ההבדלים מהותיים. בין אלה נזכיר את החלפת הדיבר הרביעי. במקום: "זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ" שנאמר בפרשת יתרו נאמר בפרשת ואתחנן: "שָׁמ֛֣וֹר אֶת־י֥וֹם֩ הַשַּׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשׁ֑֜וֹ". בהמשך דיבר זה משתנה גם ההנמקה למצוות השבת. בפרשת יתרו ההנמקה קשורה לבריאת העולם: "כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְקֹוָ֜ק אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְקֹוָ֛ק אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ:" ואילו בפרשת ואתחנן ההנמקה למצוות השבת לקוחה הינה הנמקה חברתית היסטורית: "וְזָכַרְתָּ֗֞ כִּ֣י־עֶ֥֤בֶד הָיִ֣֨יתָ׀ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗֔יִם וַיֹּצִ֨אֲךָ֬֜ יְקֹוָ֤֨ק אֱלֹהֶ֤֨יךָ֙ מִשָּׁ֔ם֙ בְּיָ֥֤ד חֲזָקָ֖ה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֑ה עַל־כֵּ֗ן צִוְּךָ֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לַעֲשׂ֖וֹת אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּֽת:".
רבותינו הראשונים נתנו טעמים רבים להבדלים שבין שתי הרשימות. לענייננו חשובים דבריו של האבן עזרא בפירושו לפרשת כי תשא אשר הציע כי ההבדל בין שתי הרשימות הינו ההבדל שבין הלוחות הראשונים ללוחות השניים. וכך דבריו: "ולפי דעתי, שבראשונים נכתבו עשרת הדברים כאשר הם כתובים בפרשת וישמע, ובשניים כאשר הם כתובים בפרשת ואתחנן." (אבן עזרא שמות לד, א) בלוחות הראשונים נכתבו הדיברות אותם שמעו בני ישראל במעמד הר סיני. לאחר מעמד זה חטאו ישראל בעגל ועל כן שבר משה את הלוחות הראשונים. במקום הלוחות הראשונים שנשברו כתב משה את הלוחות השניים. לדעת האבן עזרא הלוחות השניים שהחליפו את הלוחות הראשונים לא היו זהים להם. אמנם סתם האבן עזרא ולא פרש מה ראה הכתוב לשנות בין הלוחות הראשונים לשניים.
ייתכן וניתן להסביר הבדל זה על ידי עמידה על שינוי נוסף בציווי האלוהי בעקבות חטא העגל. לאחר עשרת הדיברות שבפרשת יתרו נאמר כי הקרבת הקורבנות צריכה להיעשות באופן צנוע:
וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם: לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּן אִתִּ֑י אֱלֹ֤הֵי כֶ֙סֶף֙ וֵאלֹהֵ֣י זָהָ֔ב לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶֽם: מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֘ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכָל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ: וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ: (שמות כ, יט – כב)
מאידך, לאחר חטא העגל מצווים בני ישראל על הקמת משכן מפואר העשוי כולו מזהב וכסף. מה גרם לשינוי זה?
רבי יהודה הלוי, בספרו הכוזרי, הסביר כי המוקד בחטא העגל לא היה עזיבת ה' אלא הגשמתו. לעם ישראל היה צורך עז בהגשמה וקשה היה לו לחיות ברוחניות גרידא. לפיכך ביקש העם מאהרון שיבנה עבורו את העגל על מנת שיוכל לעבוד את ה' באמצעות דבר מה מוחשי וגשמי. הקב"ה אשר הכיר בצורך העז של העם למוחשיות וגשמיות החליף את מזבח האדמה במזבח הזהב שהיה במקדש. יצר הגשמיות שהיה בעם יבא לידי ביטוי בקדושת המשכן במקום בטומאת העגל. נחמה ליבוביץ הציעה בעקבות דברים אלה כי ייתכן והציווי על המשכן כולו היה בעקבות חטא העגל. העם שביקש לעבוד את ה' באופן מוחשי צווה על הקמת המשכן. דברים אלה עולים כמובן בקנה אחד עם תפיסתו הידועה של הרמב"ם לפיה עבודת הקורבנות נועדה להרחיק את בני ישראל מעבודה זרה.
באופן דומה ניתן להסביר את השינויים בין הדיברות הראשונות לדיברות השניות ובעיקר את השינוי בציווי על השבת. הציווי המקורי לפני חטא העגל היה ציווי מופשט – לזכור את יום השבת. ציווי זה אמור היה להתאים לבני ישראל במעמדם הרם, עת עמדו לפני ה' במעמד הר סיני ואמרו נעשה ונשמע. ואולם לאחר שחטאו בישראל בעגל והמירו את המופשט במוחש ובמורגש המיר הקב"ה אף הוא את הציווי המופשט בציווי המוחשי – שמור את יום השבת (אמנם חז"ל בחוכמתם הרבה שילבו את שני אלה ואמרו כי זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו). ועוד, הנימוק התיאולוגי, הקשור לבריאת העולם והנזכר בלוחות הראשונים, הוחלף מאותה סיבה לנימוק חברתי היסטורי הלקוח מעולמם של בני ישראל. מנוחת העבדים קרובה יותר לעולמם של בני ישראל ממנוחתו של בורא עולם.
הרב אופיר סעדון, עו"ד
